במאי השנה גיליתי שאני חולה בסרטן השד. כצפוי, הרגשתי שעולמי חרב עליי. לא הבנתי מאיפה זה נחת עליי. אחרי שבועיים של בכי ושאלות בסגנון ה"למה אני", קמתי על הרגליים והבנתי שאין לי ברירה אלא לתפוס את המחלה הזאת ולהשתמש בה לטובתי.
מכיוון שאני מאמינה ששום דבר אינו מקרי, אני מאמינה שאיכשהו היקום הביא אותי כמה חודשים קודם לכן ללימודי כתיבה בבית הספר ללימודי כתיבה "גיבור תרבות". מהלך עליו החלטתי בצורה מאוד אינטואיטיבית כשכבר מאסתי בכל מיני קריירות שהן ליד הכישורים שלי והרצונות שלי בחיים. אותו מהלך שומר עליי מאז בקו השפיות עם האתגרים איתם אני מתמודדת.
הרגשתי צורך לשתף, לפרוק אבל לדעת שמישהו קורא את זה. כתבתי בסלונה בעילום שם בבלוג "אחת משלנו", לאחר שהיה לי כבר בלוג פעיל העוסק במספר נושאים (הבלוג של יסמין כהן). התגובות הגיעו בכמויות ובעוצמות שלא חלמתי לצפות. זה עודד אותי להמשיך ולתחזק בלוג משלי בסלונה, בנוסף לבלוג המקצועי שלי בנושא איפור.
בשלב ראשון הוא נכתב בשם בדוי. "sivan levi" :לאחר מספר פוסטים הרגשתי צורך ורצון להיחשף. הבלוג שמר על שמו אך כעת אני לא מסתתרת. אני לא מתכוונת להמליץ לגבי חשיפת השם או לא. אני עשיתי את זה כי לי זה מתאים, ולאחר שבדקתי שהדבר אינו פוגע באף אחד. החוויה של החשיפה והמוכנות אליה היא מאוד אישית.
הרגשות והתחושות שעלו אצל המגיבים היו אמפתיים מאוד לצד שיתוף רגשותיהם וחוויותיהם האישיים. קיבלתי מיילים והודעות אישיות עם גילויי לב מאוד מרגשים על חוויות דומות עד שונות מאוד. המשותף לכולן היה הצורך להוציא, לשתף, לשלוח את זה הלאה, לעיניים זרות, אבל מבינות.
הבלוג שלי כחלק מההתפתחות המואצת שאני עוברת עכשיו הוא רק ההתחלה. הוא פותח לי דלתות לעולם שלם של כתיבה אישית ולתחושה שאפשר לעזור בין אם על ידי שיתוף, או אוזן קשבת. בעתיד אני מתכננת לפרסם רומן ביכורים, עליו אני עובדת עכשיו, ולעסוק בכתיבת תוכן לפרנסתי. והדבר האחרון והכי חשוב מבחינתי, הוא למצוא דרך לעזור לאחרות. זה בוער בי.
גם את רוצה להגשים חלומות? פתחי בלוג בסלונה.