הארות על ייאוש ומכירות

בימים האחרונים וכן, גם בזמן השרב הגדול, אני מכלה חלק גדול מזמני על רכישות שנגזרות ממעבר דירה קרוב שאני חווה.
השבוע, בעת השיחה העצלה עם "איש מכירות" של חנות גדולה למוצרי חשמל, קיבלתי הדגמה רבת עוצמה למציאות שמסתתרת מאחורי המקצוע (?) החשוב ביותר בעולם הקפיטליסטי-צרכני: איש המכירות. איך ייתכן שהבחור הצעיר שיושב מולנו, עייף מכדי לחייך אפילו או להבין את צרכינו, שתשובותיו לאקוניות כמו התשובות של בני האהוב כשאני מנסה לדובב אותו להתייחס אליי בעודו צופה בעוד פרק גאוני של בוב ספוג, איך ייתכן שהוא אמור להתפרנס ממכירה של מזגנים וטלוויזיות תלת מימד ?
מה אני מפספסת ?
בימים אלה אני נתקלת במצבים שלא חשבתי שאתקל בהם בסביבה קפיטליסטית שחווה מיתון ותחרות אכזרית בכל תחום ותחום בחיינו.
אני מציגה לאיש המכירות אותנו ואת צרכינו הממוקדים. כן, אני לחמנייה טרייה וחמימה ככל שזה נוגע לאנשי מכירות של דלתות, רצפה מצוירת או מקלחונים. אבל הם שבויים באדישותם ובייאושם, שכמעט ומדביק אותי, למרות ואולי בגלל שהחנויות שלהם רחוקות מלהיות שוקקות.
עיניו הכחולות של מוכר מוצרי החשמל חסרות מבע עד כדי חשד שהוא לקח משהו שיאפשר לו לשרוד את היום.
אנחנו קונים תכליתיים ומהירי החלטה. לא כותבים דוקטורט על כל רכישה, ואפילו לא עבודת סמינר. אחרי דקה של בירורים בסיסיים מצדנו, הבחור כבוי-המבט שנמצא שם בשביל למכור מוצרי חשמל שואל את השאלה הישירה בחוצפתה: "באתם לסגור או לברר?" כמה טיפשי מצידו. במולדת הקונסומריזם שאלה כזאת הייתה מובילה לפיטורים מידיים. ובכל זאת, הרים להנחתה.
אז כן, בימים האחרונים אני בעיקר "באה לסגור" כי אין לי פריבילגיה לכתת רגליים בין חנויות שמוכרות פחות או יותר את אותם המוצרים בסביבה של מונופולים וקרטלים שגם הממונה על ההגבלים העסקיים מאס בה. אז אם מצאת חן בעיניי ואתה אמין ומוכר מוצר איכותי, סביר להניח שאסגור מולך עסקה תוך חמש דקות. אבל למען השם (ושם טוב הוא נכס…האמינו לי), תראה מעט התלהבות או שירות או מכירתיוּת, תראה לפחות שאכפת לך…

אני נכנסת לחנויות עם הזמנה ברורה וידיעה ממוקדת בנוגע למה שאני רוצה. אני לא מאפשרת לשפע המתעתע להכשיל אותי במסגרת המאמץ לעמוד בלוח זמנים קשיח של שיפוץ מאסיבי, גידול ילדים ושימור ופיתוח של עסק חי, שבו אני מנהלת בעיקר את עצמי, אבל מפרנסת בדרך הרבה נותני שירותים, בעלי עסקים קטנים ובינוניים.
אני הבעלים והמנהלת של עסק שמתפרנס ממכירות ומצטיין בו. מעולם לא הייתי אשת מכירות חלקלקה, אבל בארצות הברית, שם התמחיתי ועשיתי חיל במכירות פיננסיות, אהבו לכנות אותי People's Person. אישה של אנשים. מבחינתי התורה כולה הייתה פשוטה, הרבה יותר פשוטה מהקורסים שלקחתי במסגרת לימודי המאסטר במנהל עסקים באוניברסיטה. כל שנדרש הוא הבנה של צרכים, מיומנות בפתיחת פוינטים (מונח מתחום השיווק שמתייחס ליצירת אמון מול הקונה) מתוך אמפטיה לקונה, ובעיקר הקשבה.
כשהתחלנו במסע הרכישות הגדול חשבנו שאנשי המכירות ירעיפו עלינו מנות גדושות של אמפתיה והשתדלות, במיוחד לנוכח המצב הכלכלי והחנויות הריקות. המציאות התבררה כהפוכה. כבר טרקנו את הדלת ואת הטלפון בבירור ראשוני בפני כמה עסקים שלפעמים נדמה שאפילו לא רוצים אותך.
אז אנשי מכירות צעירים, לפחות כאלה שנמצאים בפרונט של חנויות גדולות ואמורים לקבל בונוס על סגירת עסקה, עצתי לכם לחייך למראה כשאתם קמים בבוקר, לחשוב על שלושה דברים טובים שיש בחייכם היום ולא על הקושי לעמוד בתשלום הארנונה, שכר הדירה או שובר שכר הלימוד שממתין לפירעון.
תנשמו את אויר המזגנים הצח ותחייכו כשאתם נכנסים לחנות שלכם.
אתם לא יכולים לדעת. אולי ייכנס זוג נחמד שיודע מה שהוא רוצה ויבקש להזמין 9 דלתות פנים עם מילוי פלקס בורד וצביעת אפוקסי בגוון שמנת או 5 מזגנים בסיסיים עם צריכת אנרגיה A ו1 כ"ס ואופציה לטלוויזיה 55 אינץ' עם או בלי תלת-מימד??
זוג שיודע בדיוק מה הוא רוצה?
כל שנותר לכם לעשות הוא להציג את המוצר, לתת חיוך, שירות ואולי הנחה קטנה בשביל ההרגשה, כי כולנו ישראלים אחרי הכל, שרוצים לגמור מהר ולחזור הביתה למזגן ולשניצלים של ארוחת הצהרים עם הילדים.