חריקה פנימית ציווחה בתוככי תוכו כשהוא שמע אותה דוברת אליו:
הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ, מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים, וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי מוֹתִי. .. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי–לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ-נָא, אֶל-הַצֹּאן, וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ, וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ. ( בראשית כז 6-11)
אבל הוא לא היה מסוגל לעמוד מולה ולסרב לה. ואיך יוכל לסרב לאמא שכל כך אוהבת אותו?
לו רק היתה יודעת מה רבה היתה כמיהתו לקבל את הברכה מאביו העיוור, שכל השנים לא הבחין בו, לא ראה אותו, לא חיבק, לא הכיר בכישוריו, וראה רק את אחיו.
איך היא, שכל כך אהבה אותו, לא הבינה שהוא כל כך היה רעב להכרה מאבא? אפילו חצי מבט, בדל חיבוק, היה עושה אותו מאושר.והוא רצה לקבל את הברכה הזאת בזכות עצמו.
ומה היא מבקשת ממנו?
שימשיך לשחק את המשחק של להיות בלתי נראה בעיניו!
הוא הרגיש שהוא מאבד את כוחו מול עוצמתה והמילים שלו נתקעו עמוק בגרונו ומיאנו לצאת..
למי יישאר נאמן? לעצמו ולמה שהלב שלו מבקש- או לאמא?
הוא היה צעיר מידי וחלש מידי כדי לבחור נכון..
בצר לו ניסה להניא אותה בטיעונים הגיוניים:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה.(שם 12)
אולי או הלוואי?
הלוואי שיזהה אותי! חלפה מחשבה בראשו.
אבל לאמא היה כמובן פתרון לכל דבר, היא הלבישה אותו בבגדי עשיו עם ריח השדה.. לתעתע בחושיו של העיוור..
הראש שלו התמלא בערפל. טעם של חמיצות עלה בגרונו.
הוא נכנע לתכנית שלה.
בגידה כפולה בעצמו:
פעם מול אמו- כשלא היה יכול היה להתנגד לה.
אבל איך היה יכול להסתכן באיבוד אהבתה, היחידה שאהבה אותו, ולהישאר לגמרי לבדי בעולם?
ופעם נוספת מול אביו.
כשניגש אליו עם המטעמים שבישלה אפילו לא ניסה להסוות את קולו..
אולי יכירני?
גופו רעד מהתרגשות כשאביו ביקש שיתקרב כדי למוש אותו..
כל כך כמה למגעו..
" הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" פסק האב.
האם הכיר?
קיללת המירמה הזו ליוותה אותו שנים רבות.
והוא שילם עליה את מלוא המחיר..
*
מה אנו כבוגרים וכהורים יכולים ללמוד מכך?
הסיטואציה של ילד צעיר שלא מסוגל לשמור נאמנות לעצמו, לאמת שלו, כי מרגיש כל כך תלוי באהבת הוריו וחושש להמרות את פיהם, על כן פועל באופן הישרדותי , מרצה אותם ובוגד באמת שלו, מוכרת לצערי.
החשש הוא שהילד ילמד את הדפוס ההישרדותי הזה וימשיך לבגוד בעצמו גם כשיהיה בוגר. שיכלא את עצמו בדפוס של לרצות, לשמח את מי שהוא אוהב או חושב שהוא זקוק לאהבתו, על חשבון האמת שלו.
כמה חשוב לעזור לילדים שלנו לזהות מהי האמת הבלתי תלויה שלהם,
גם אם לפעמים לא יוכלו לקבל כל מה שהם רוצים, ולהימנע ככל האפשר להעמיד אותם בקונפליקט של נאמנויות.
@תמר פלג-מדרש עכשווי:פסיכודרמה של סיפור מקראי
#סיפורי_המקרא_בראי_הנפש
בהשראת פרשת תולדות