הכתיבה שלי על תיאטרון בסלונה גורמת אצל חלקכם להרמת גבה. יש אומרים "מה לנו ולזה?" זו נישה זניחה ליודעי דבר, אחרים יגידו שזה כבד או משעמם. BIG MISTAKE : תיאטרון הוא חגיגה, בכי וצחוק, רכילות עסיסית, הכרות עם מעמקי נפש האדם, יצרים אפלים, קסם, חלום, סיוט, מערכות יחסים מורכבות של אנשים. לעיתים זוכים בתיאטרון לרגע נדיר שדומה לאורגזמה – קטרזיס שמו. חוויתי קטרזיס מספר פעמים גם בתיאטרון וגם בהאזנה למוסיקה: זו תחושה של היעדר זמן ומקום.
ישראל התברכה בשחקנים מעולים. הציבור ברובו מכיר אותם מהטלוויזיה ואולי גם מסרט קולנוע. כך למשל ששון גבאי, שחקן ענק, הן על המסך והן על הבמה. מעולה גם בדרמה וגם בקומדיה. מי לא מכיר את הקריטקטורה המופלאה שהוא בנה לפוליטקאי – פולישוק . כך גם אסי לוי המוכרת בין היתר מהתפקיד המעולה בסרט אביבה אהובתי ומסדרות טלוויזיה כמו "שרות חדרים"
לוי היא זו שהביאה אותי לכתוב את הבלוג הזה. בראיון שקיימתי איתה לאחרונה, היא הזכירה לי שאני חיה בבועה של כמה בני מזל שהם צרכני תרבות משובחת. חריגה, משונה אפילו. רובנו גדלנו על ברכי הטלוויזיה, זה מה שאנחנו מכירים. מתחת לאף, מעבר לפינה מתקיימת חגיגה: התיאטרון.
אני לא מזלזלת באף מדיום. הטלוויזיה היא בידור מעולה כשעושים אותה נכון, קולנוע הוא אומנות מרתקת שיכולה להגיע לגבהים של ריגוש ועוצמה. התיאטרון הוא אומנות המתרחשת כאן ועכשיו, באופן חד פעמי מול עינינו. מעטים בארץ נחשפים אליו במלוא תפארתו כי הוא מתדרדר.
בשנים האחרונות, הפכו מנהלי התיאטראות למאכערים, שנאלצים למכור במאסות כדי לשרוד. זה גורם לאיכות לרדת ולתיאטרון להוזיל את עצמו. כל זה, למרות שישראל התברכה בכשרונות גדולים. שחקנים מעולים, בימאים מחוננים, מחזאים מופלאים, תפאורנים, מעצבי תלבושות, מוסיקה, תאורה. החבר'ה האלה שלנו עומדים ברמה הכי גבוהה בעולם מבחינת הכישורים והכישרון…אבל – מנהלי התיאטרון נאלצים להתפשר וכך שחקן מחונן כמו ליאור אשכנזי עולה ערב ערב לבמה ומשתטה בקומדיות מטופשות שלא עושות לו טוב וגם לא לקהל. הבחירה של המחזות היא מצערת. עושים אותה במודע ולא ברצון רב, רק כדי למכור כרטיסים לוועדי עובדים שיהיה כסף למשכורות בסוף החודש.
הדג מסריח מהראש. הראש לא מתעניין בתרבות וגם לצורך העניין לא בהשכלה גבוהה ובמדע. הראש מעביר תקציבים זעומים ומגוחכים לתרבות, אומנות ומדע. הוא עסוק מדי בחרדות מאיום גרעיני ובפלסטינים רעבים מעזה שיורים עלינו.
אנחנו מאבדים את הלב והנשמה, בלי לב ונשמה אין חיים. העובדה שלא חתמנו הסכם גירושים עם הפלסטינאים היא שורש הבעייה. אין גט ולכן אי אפשר להתחיל משהו חדש. לפתוח דף נקי בין יהודים וערבים שמתכתשים פה על כלום. זה מחלחל לכל מקום ומגדל בתוכנו שדים שגורמים לאלימות הולכת ומחריפה ולרדידות, שאחת התוצאות שלה היא גירוש האומן מתוכנו והפיכתו לליצן חצר עצוב.
