בחרתי לכתוב על אחד הספרים שריגשו אותי השנה. בכל העולם יש נשים המנוצלות מינית, נשים הנחטפות בעל-כורחן לעבודה בזנות. נשים העוברות השפלה או דיכוי.
זו הפעם הראשונה שבה אני קוראת על זנות וניצול המתוארת מנקודת המבט של הקורבנות, הנשים המנוצלות. נשים המוצאות עצמן מתוך ייאוש ומתוך חוסר ברירה בסיטואציות בהן לא בחרו. הספר אינו קל לעיכול. הסיפור מכביד. מטלטל נפשית ומכיל סצינות מיניות ואכזריות קשות למכביר.
לאחר שראיתי את הסרט "שש פעמים" בו נערה מנוצלת מינית על ידי הבנים בבית ספרה ומשתמשת במיניותה על מנת להתקבל חברתית, וחשתי עד כמה הניצול שהיא עוברת מוחק את הנשמה והכבוד העצמי. גם כאן ההצצה אל תהומות נפשה של נערה צפון קוריאנית זו, מגלה את שפיפות קומתה, את הנזק הנפשי והכאב שהיא נושאת בתוכה ואת חוסר הטעם לחיים המחלחל בה.
למזלה, היא ניחנה בכישרון יוצא דופן למתמטיקה, בעזרתו היא מצליחה להתמודד עם ההשפלה, הכאב והצער הספוגים בה. היא בורחת אל עולמם של המספרים והחישובים וכך נלחמת את מלחמת ההישרדות שלה.
את הנערה איל–סון, יתומה בת גילה, היא פוגשת בבית היתומות וזו מעוררת בה שוב את הטעם לחיים ופותחת את לִבה השבור אל האביב. ואל התקווה.
עד מהרה, איל–סון הפתייה מצליחה לגרום לשתיהן להסתבך מאוד באירועים שישפיעו על גורלן. כך הן מוצאות עצמן נמכרות לזנות וחייהן נעשים קשים מנשוא.
"גיונג-הו נטשה את גופה. היא ספרה עפרונות, ניירות וגרגירי אבק. היא אבדה במסלוליו המעגליים של האבק המרצד באור החשמל.
היא אבדה בין כוחות היקום, בין המספרים הגדולים שאי-אפשר לתפוס בכוח המחשבה.
"הזהרתי אותך, חיילת! הסמל הושיט את ידו אל מותניה של גיונג-הו ומצא את החוט הקושר את מכנסיה.
הוא התיר אותו והפשיל אותו עד ברכיה. הוא התרחק והתפעל מחלקו האחורי של גופה. "כמעט כמו בן", אמר, אם כי לא התכוון לומר זאת בקול. "כמעט כמו בן".
גיונג-הו שמעה צליל קלוש של רוכסן ואוושת בדים מאחוריה. היא שמעה את נשימתו המאומצת של המנהל כשהתקרב אליה.
היא הריחה את העשן, את גופו, את הבל פיו הדליק. היא שמעה אותו נוהם בתסכול. היא הרגישה משהו רך מקיש על עכוזיה, תחילה בעדינות, ואחר כך בדחיפות הולכת וגוברת.
הסמל חזר והיה לממנהל, הוא עמד במשרדו העלוב, הכאב הבזיק במעלה רגלו ואיברו חסר החיים בידו. הוא הביט בעכוז החשוף לפניו, שהיה בבירור נשי ודוחה.
"את תהיי אישה איומה!" שאג בזעם, אחז בכתפיה של גיונג-הו והטיח אותה ברצפה. כשהרימה את עיניה, הפנה אליה המנהל את גבו ורכס את מכנסיו.
"תרימי את המכנסיים. אנחנו יוצאים." (ציטוט מעמ' 126).
האונס הכפוי שעברה על ידי מנהל העבודה שלה במתפרה בה עבדה. אחת הסצינות הקשות שהקורא נעשה עד להן, כל מה ששמר עליה זה הצלילות מחשבה שלה ויכולתה המתמטית הנדירה.
לאורך כל הספר, מה שמחזיק את רוחה של גיונג-הו הוא הכוח שלה להשתמש במספרים. בחישובים, אבל היא נמצאת במקום הכי נמוך, בו היא אינה נספרת. לא נחשבת. היא הופכת לחלק מסחר הנשים העולמי. לנקודה קטנה ותו לא בתעשיית מין מפוקפקת. נזרקת במקום בו נשים מספקות את הצורך המיני של גברים אך צרכיהן שלהן הולכים ונעשים מינימאליים: אוכל ולינה. מקום בו הן בלתי נראות וקולן אינו נשמע. גם לא בכיין.
"שלושת הגברים ניהלו שיחה ערה; גי לא הצליחה לקלוט את המילים. הצעיר הצביע לעבר חבורתו ושני האחרים הביטו לעברם, עיניהם משתהות על הנשים, ולבסוף הנהנו בהבנה. השמן הושיט חבילת שטרות. הם נראו כמו דולרים אימפריאליסטיים ירוקים; גי ראתה תמונות של שטרות כאלה אך מעולם לא החזיקה אותם בידיה. הצעיר ספר. הוא נראה לא מרוצה, ושוב הצביע על החבורה ואמר משהו. שני האחרים נענעו בראשיהם בהחלטיות. קולותיהם מעשו רמים וגי הצליחה לשמוע חלק מהשיחה.
"הבאתי לכם שלוש," אמר הצעיר.
"לא דיברנו על שלישית, זה משנה הכל," השיב הגבוה.
השמן הפנה את גבו אל גי ודבריו אבדו ברוח.
"אבל אני לא יכול להחזיר אף אחת. אתה יודע את זה". הצעיר כמעט יבב.
"אני אגיד לך מה, כיוון שעשינו איתך עסקים טובים קודם, אני מוכן להתפשר קצת," אמר הגבוה, שנשמע מרוגז. "ניתן לך מאה על הרזה, אבל זה הכל."
"היא שווה הרבה יותר, ואתה יודע את זה," אמר הצעיר, עומד על שלו." (ציטוט מעמ' 157-158).
גיונג-הו, איל-סון וצ'ו המצטרפת אליהן בהמשכו של הסיפור, עוברות השפלות ודיכוי. כאב וייאוש.
סיפורן של נשים הנכלאות בדירות מיסתור על מנת להיות שפחות מין לגברים מפוקפקים, כעורים ואגרסיביים. נשים המנוטרלות מהמפגש עם העולם החיצון. סגורות במתחם שמור ונתונות לאיומים בלתי פוסקים על חייהן.
לאורך הסיפור הן מנסות למצוא דרך להחזיר לעצמן את החופש. ואולי גם מעט מהערך העצמי הרמוס והאבוד.
אביב שבלב הוא רומן חשוב. רובו מזעזע את הקורא. אך השפה הפיוטית בה הוא כתוב והרגישות שבו, פותחת צוהר אל עולמן של הנשים בתעשיית המין באחת המדינות המסקרנות ביותר בימינו.
אני התרגשתי מהספר עד דמעות. אומנם הספר כתוב מנקודת מבטה ועולמה של גיונג-הו, אבל את הספר כתב גבר. הסופר ברנדן ו. ג'ונס, הצליח באופן מפתיע ומשכנע לתאר עולם נשי שלם של כאב ופגיעות. זהו ספר הביכורים שלו.
האביב שבלב" – ברנדן ו. ג'ונס. הוצאת הכורסא – ידיעות אחרונות – ספרי חמד.
לדברי המחבר, הספר מתאר טראומות גופניות ופסיכולוגיות הקשורות לסחר בבני אדם ולזנות ולכן אין הספר מתאים לקוראים צעירים.