כבר כמעט סוף הקיץ. אנחנו מפיקות עוד בת מצווה, הפעם בגינה בבית פרטי.
הקונספט מיוחד. הגינה רחבת הידיים מתמלאת בריהוט מושקע, הבריכה הגדולה והיפה מתמלאת בכדורי ענק מנופחים, אלמנטים מרהיבים של עיצוב הופכים את האירוע לחד פעמי, לאירוע בלתי נשכח.
אזור ענק מוקדש לילדים, אזור נפרד ומיוחד. עשרות משחקים, חדשים ומפתיעים.
אנחנו מפזרות אטרקציות לבני נוער בכמויות שלא היו מביישות את דיסנילד בפריז.
שעות של מחשבה הוקדשו בכדי לנסות ולהביא להם את הדבר הבא, את האטרקציה שהם עוד לא ראו, את המשחק שהם עוד לא שיחקו.
צוות העובדים באזור הילדים מולבש ברוח האירוע, D.J מקצועי ששוריין כמעט שנה מראש מסיים להתמקם לצד רחבת הריקודים המושקעת שבנינו במיוחד לכבוד המאורע.
הרגע הגדול מגיע, צילומי משפחה, חיבוקים ונשיקות. האירוע התחיל.
שעה קלה עוברת. אני מסתובבת באזור הילדים, בעיר המשחקים הענקית שבנינו. קבוצות קבוצות של בני נוער הם מתגודדים על הספות, בפינות הישיבה, ליד הבריכה.
מדוע אתם לא משחקים אני שואלת אותם בפליאה (למרות שאני ממש לא מתפלאת ואם להודות על האמת, כבר די התרגלתי), "משעמם" עונה לי ילדה יפה עם שמלת מיני ונעלי עקב (שביום טוב גם אני נועלת כאלה). תראו איזה אטרקציות מיוחדות הבאנו במיוחד בשבילכם, אני מנסה לדובב אותם. "היו לנו כאלה דומים גם באירוע אתמול ושלשום ולפני שבוע ולפני שבועיים ולפני חודש" אומרת לי בביטחון ובנימה של אכזבה ילדה חמודה שהגיעה לאירוע ביד אחת עם אייפון ובשנייה עם בלקברי (מוזר אני חושבת לעצמי…).
תגידו, אני מתאמצת ושואלת, אם היו מציעים לכם למשל שיפיקו לכם מסיבת בת מצווה מיוחדת במינה, למשל שיזמינו עבורכם חללית ותטיסו את כל החברים שלכם לחלל…
"כן, זה קול" הן מתעוררות פתאום, "וואוו, מגניב, בת מצווה בחלל…", החבר'ה הצעירים פתאום מתמלאים חיות, הם מדמיינים ביחד איתי בשיא הרצינות כיצד יכולה להיראות בת מצווה בחלל, אני משתפת איתם פעולה ואנחנו מפליגים יחד, אני במחוזות הדמיון והם במחוזות הסרט שהם חיים בו, סרט שלפיו בכדי לרגש אותם באמת, צריך לפחות להטיס אותם לחלל.
אחרי שעה קלה, אנחנו מפזרות מלחמת כריות אכזרית על ידי כך שאנחנו פשוט אוספות את כל הכריות מהאירוע ואז אזור הילדים הולך ומתמלא בהם, שוקק חיים, לוקח להם זמן להניע אבל בסוף הם קמים לשחק, אמנם התחושה היא שהם די עשו טובה ואם אין מלחמת כריות יותר, אז נשחק במשהו.. בסוף הם נהנים.
עוד שבועיים עוברים, אנחנו מפיקות בר מצווה מהיפות, הגדולות והמיוחדות שהפקנו, אחד האולמות הכי גדולים, יפים ויקרים בארץ, את מיטב הזמר המזרחי אנחנו עוד נעלה ונוריד הערב מהבמה הענקית שבנינו.
האירוע מתחיל. הכול זורם ואני מתפנה לשבת קצת באזור מרוחק, כמעט מאחורי הקלעים. מידי פעם מגיחים לשם ילדים, בני מצווה, הם הצליחו לגנוב מהבר או משולחן של אורחים משקה, הם מנסים לומר את השם של מה שהם חושבים שהם אוחזים ביד, "פרטיני" מסנן האחד בביטחון לחברו, זה לא "פרטיני", זה "מרטיני" מגחך אליו חברו. אני לוקחת להם את המשקה ומנסה לשכנע אותם שילכו לשחק, שייהנו מהאירוע ולא יחפשו ריגושים באלכוהול.
כשאני חוזרת הביתה בלילות אני מציצה עליהם, על שני הבוגרים שלי, הם בדיוק בגיל של הילדים שלהם אני מפיקה אירועים מיוחדים וגם הם מוזמנים כל שני וחמישי לבר / בת מצווה. הם אמנם לא חיים באזור הנוחות של הלקוחות שלי, הם מושבניקים (טוב, לא מושב עובדים חקלאי אי שם בדרום, אבל בכל זאת…) והם מגיעים רק לעיתים לאירועים גדולים ומושקעים ואולי דווקא בשל המינון הנמוך, הם כל כך נהנים ובאמת מרגישים כאילו הגיעו לדיסנילנד… ובכל זאת אני דואגת להם. מזכירה לעצמי שאצלם אמנם עוד לא התחילו לגנוב אלכוהול באירועים בכדי להתרגש (אני מקווה…), אבל לא לעולם חוסן ואני בטוחה שהדרך למנוע מהם לרצות להתרגש אם יגנבו איזה "פרטיני, או מרטיני" היא רק על ידי שימוש דוגמא על ידנו ההורים ורק על ידי החדרת ערכים ועקרונות כל הזמן, כמו מנטרה, מבלי להתייאש, מבלי להרגיש נודניקים, מבלי לחשוש. ברגע האמת, אני רוצה לקוות הם ידעו לבחור נכון.
ואנחנו המפיקים, עד שנגיע להפקת בת / בר מצווה בחלל אנחנו נמשיך לחפש את הדבר הבא, נמשיך לנסות לרגש את הדור הכול כך מגורה הזה שגודל כאן, זה שהכול אצלו חייב להיות כל כך מהיר, דיגיטאלי, צבעוני, רועש בכדי שנגרום להם לקום ולהרגיש שהרגע פגשו את הדבר הבא.
וכן, אני יודעת שאולי הדבר הזה פשוט לא קיים, הסף שאותו הצבנו לעצמנו כל כך גבוה, עד שלעיתים נראה לי שבאמת דרושים אירועים בחלל…
ומילה אישית לסיכום – כן, אני אוהבת את המקצוע הזה של להפיק לאנשים חלומות, גם אם הם לעיתים גדולים מהמציאות. כן, אני לוקחת בחשבון שככל שאנחנו עושים אירועים גדולים יותר ונוצצים יותר, אנחנו עוזרים בעצמנו לאותו שעמום שאני מתארת כאן מעלה ובכל זאת, תמיד אהבתי לחיות בחלומות ותמיד אהבתי להגשים כאלה למי שיכולים להרשות לעצמם ואין לי שום כוונה להתנצל כאן על כך.
שבת שלום
אני
