לרמת ישי הגעתי בפעם הראשונה לפני כארבעים שנה.
באותה תקופה חיפשנו לקנות בית על קרקע ורמת ישי הוצעה לנו כמקום טוב בעמק , מקום שניתן להשיג בו בית פרטי במחיר סביר.
באנו, ראינו והתאכזבנו.
רמת ישי הייתה ישוב קטן, עלוב, בלי חן ובלי אופי, מקום בו היו ניצנים ראשונים של בניה חדשה אבל לא הצלחנו לראות באופק את המקום בו היינו רוצים לבנות את בית החלומות שלנו.
כשנתיים מאוחר יותר בנינו את ביתנו בתמרת, ורמת ישי הייתה עבורנו, סתם ישוב, על אם הדרך בין טבעון ותמרת. לא יותר מזה.
עם חלוף השנים נבנתה שכונה חדשה, ועל הגבעה, בין בתיה הישנים של רמת ישי, צצו בתים חדשים.
אזור התעשייה המוזנח תפס תנופת בנייה, צצו קניונים, חנויות, בתי קפה ומסעדות.
בלי לשים לב, תוך מספר שנים, רמת ישי הפכה למרכז קניות ובילוי. נבנו אין ספור בתים בסגנון בנייה כפרית, צפופה אבל יפה, המקום הפך למבוקש ביותר והמחירים עדיין היו סבירים.
הדלתות המסתובבות של החיים, הובילו אותי חזרה למקום, שכל כך לא רציתי לגור בו. בעקבות גירושיי, נאלצתי לעזוב את תמרת, וחיפשתי מקום חלופי. רמת ישי עלתה כאופציה. ברגע הראשון ההצעה גרמה לי לעקם את אפי ונדחתה, אך במחשבה שנייה ולאחר בדיקת השטח גם אני בחרתי לעבור לרמת ישי. היא במרכז, והיא במרחק נסיעה של עשר דקות מכל אחד מילדיי.
החלטתי ואני לא מצטערת על ההחלטה הזאת.
רכשתי דירה עם חצר קטנה, והיא נמצאת בדיוק מול הבית אותו שקלנו לקנות לפני ארבעים שנה. דלתות מסתובבות, כבר אמרתי?
למדתי לאהוב את ביתי החדש. למדתי ליהנות מיתרונות המקום, מהשירותים שניתן לקבל באזור בכול תחום, מהנוף הירוק, סגנון החיים הכפרי ומכך שכל זה נמצא במרחק נסיעה סביר מהעיר.
מחירי הבתים הרקיעו לשחקים, כך שגם כלכלית רמת ישי הצדיקה את הבחירה בה.
לו רק יכולתי להעתיק אליה את המרחבים ואת השקט של תמרת…………
עשר שנים עברו ועדיין לא התרגלתי לצפיפות ולרעש, אבל בגילי המופלג אני כבר יודעת שאי אפשר לאכול את העוגה וגם לשמור אותה שלמה והאמת שהפרוסה אותה אני אוכלת מאוד טעימה לי.
רמת ישי לא מושלמת אבל היא ממש בסדר.
