געגוע אליך היה נשמע לי כעוד ספר מהזן של הרומן הרומנטי, הרי קראתי את המלצת דיילי מייל "סיפור רומנטי רענן, מתוק ומצחיק… אם יש זוג שאי־פעם נועד להיות יחד, זה טס וגאס״. מצטערת מצאתי בספר יותר רבדים מהרומן הרומנטי, אולי כי בסיפור חיי משתרגים חלקים דומים עד מאד לסיפור של טס.
אובדן הורה בגיל צעיר ושאלת האחריות על האחים הקטנים, היא שאלה קשה מאד, אחת כמה וכמה שמאבדים את ההורה המתפקד. הבחירה לוותר על החלומות שלך ולראות שכרגע מישהו אחר צריך אותך יותר, היא בחירה שגם אני עשיתי בדיוק לפני 23 שנה. כשאבי נפטר ויתרתי על לימודי רפואה ונשארתי לעזור לאימי עם אחיי הקטנים. מצאתי את דרכי ואני מגשימה את עצמי, אך לא פעם עוברות המחשבות מה אם? האם הייתי יכולה לחיות עם עצמי. במיוחד כמו לטס לקראת הסוף הספר וממרחק השנים יש תובנות אחרות.
"היום הוא היום הראשון של שארית חייך" — הוא משפט שכתוב על צלחת קרמיקה במטבח ביתה. מאז שחויתי אובדן ושכול וחיי סובבים סביב הטיפול בחוליי סרטן, אני משתדלת לחיות כך, בהבנת השבריריות של החיים, בהוקרת תודה. לכן לא קשה להבין למה הזדהתי עמוקות עם דמותה של שאת המשפט הזה גם טס לא יכולה להוציא אותו מהראש. אפשר להסתכל על המשפט הזה מנקודות מבט שונות, היום אני בוחרת להסתכל במשקפיים ורודות על התחלה חדשה.
במהלך שש־עשרה השנים הבאות, החיים והאהבה יעמידו בפניהם טס וגאס אתגרים שונים, שנהנתי לקרוא ולהיווכח בהתפתחותם, בשינוי, השפה, בשינויי הטכנולוגיה. כל הספר מרגישים את הנגיעות שהגורל מזמן להם זה בחיי זו ושוב המרחק והגורל מפרידים ביניהם שוב ושוב. לאחר הציפייה הגדולה וההבנה העמוקה, איך אנחנו סובבים במעגלים אחד סביב השני, נשמות תאומות, העלולות לא להיפגש לעולם,האם יש דרך שבה השניים יוכלו להיפגש באמת?
גם לסיפור חייה של הסופרת התחברתי ,קייט אברלן גדלה בעיירה קטנה ליד לונדון ובילתה את ילדותה בקריאת ספרים ובתשוקה לברוח. געגוע למי שלא בין החיים, געגוע לאפשרויות שלא נבחרו.
מומלץ בחום!
על החתום:ד״ר ליאת אדרי
www.drliatedry.co.il
