ספר קצרצר וחביב. 150 עמודים של אהבה לאוכל, תשוקה, מערכות יחסים, קריירה מקצועית, משפחה, חברים. 22 סיפורים על נשים, אהבה, תשוקה, וגעגועים לאוכל.
הסיפורים כתובים בשפה קולחת, מרתקת ומעוררת תיאבון. ממש "שיר הלל" לאוכל.
הסיפור הראשון הוא על נטלי, אשת קריירה אשר נסיעות עסקים היוו חלק משמעותי בחייה.
"בשעות ההמתנה והבדידות, שבמרביתן התקיימה ממזון מוכן או מארוחות במטוסים, בבתי מלון ובמסעדות בשעות עסקיות, יצא לבה לאוכל אמיתי שנוצר באהבה, בושל בתשומת לב ונאכל בחברותא נעימה. מבלי משים החלה לכתוב את הבלוג "געגועים לפלייסמנט", ובכל פוסט שהעלתה, כתבה על ניחוחות ילדות ועל תמונות הצרובות בזיכרונה". (עמוד 13)
מפה לשם היא מתארת חוויות ילדות, משפחה, ואוכל שמאגד את כולם ביחד. יום אחד קיבלה נטלי מייל מהוצאת ספרים שמציעים לה להוציא את הספר "געגועים לפליסמנט".
כך מתחיל הספר ומגולל שלל סיפורים על נשים, חזקות יותר ופחות, על גיבורות ועל האוכל כחלק מעולמן.
חלק מהסיפורים כוללים מטעמים ומתכונים להם, שאני בטוח אאמץ למטבחי הצמחוני/טבעוני.
אחד הסיפורים שאהבתי היה "שומרת מסך" : דנה אגמון הייתה מומחית לקהילות ולרשתות חברתיות בחברת הייטק, דרכו קיבלנו הצצה על כמה החיים שלנו דרך הרשתות החברתיות מזויפים, כמה אנחנו "חיים" מהרשת, מהתגובות, מהלייקים.
"מאות אולי יעשו לה לייק על השמלה החדשה שקנתה, אבל איש לא ילטף את שערה וילחש באוזנה שהיא נראית היום טוב, כי אתמול הייתה קצת חיוורת וצבע השמלה מדגיש את גון התכלת של עיניה. ואם לא תקבל הרבה לייקים על צילום העוגה המקושטת, האם זה סימן שאינה מוכשרת דיה? אימוג'י של כוסית יין לעולם לא יאפוף את נחירי המקבל בעפיצות עשירה". (עמוד 68)
אני חושבת שזה אומר הכל. אז קצת פרופורציה בחיים, אוכל טוב, משפחה, חברים, והרבה הרבה ספרים טובים.
ספר חמוד וקליל הנקרא במהירות.
קריאה מהנה.
