אחד הדברים שהכי מאפיינים אותי לדעתי, ואני שומע את זה אצל הרבה אנשים בגילאים שונים (מתאמנים שלי, אנשי העסקים ובעלי העסקים שאני מעניק להם ליווי עסקי וכמובן גם בשיחות עם חברות וחברים בגילאים שונים), הוא הדיסוננס העצום שבין הגיל הפיזי שלנו לגיל המנטלי שלנו.
אצלי לפחות, התחושה הרווחת הרבה פעמים היא שאני עדיין ילד שמחפש את עצמו. ילד נצחי. כזה שעוד לא התבגר, ורוח השטות, במובן החיובי של המילה, היא חלק מהיום יום שלו. ובכל מקרה ההתלהבות של אותו הילד שהייתי לפני שני עשורים עדיין חיה ובועטת כאילו הזמן עצר מלכת. לפעמים אני ממש עוצר את עצמי ואומר, רגע!! אתה בן 40?? איך השנים טסו כל כך מהר? ואיך זה יכול להיות שבפנים אתה מרגיש בדיוק, אבל בדיוק, כמו אותו ילד בן 22 שהיה סטודנט באוניברסיטה בירושלים וחיכה לערבי יום שלישי כדי לצאת למסיבות הסטודנטים באומן 17?
הדיסוננס הזה, חוסר המתאים הזה, בין הגיל המנטלי לגיל הביולוגי יכול להמם אותי לפעמים. הוא בא לידי ביטוי בשני מישורים: גם המקצועי וגם החברתי. מצד אחד, יש בי התלהבות של ילד שמחפש לעשות וליצור ולתרום, ממש כאילו לא חוויתי נפילות אישיות ועסקיות כואבות במהלך השנים. ממש כאילו הייתי ילד תמים שרק מגלה את העולם ונותן לאפשרויות הרבות שבו להיכנס פנימה. וברמה החברתית, אני לפעמים מרגיש כאילו אני אותו ניר צעיר שבצבא ובתקופת האוניברסיטה רק חיפש לצאת ולבלות וללכת למסיבות ולבתי קפה ופאבים. ואז אני עוצר את עצמי ושואל את עצמי, מה אתה עושה? אתה לא מרגיש פתטי? אולי תלך ותעשה דברים שגברים בגילך אמורים לעשות? ילדים, לחפש כסף, לעשות דברים של גדולים. ואז אני נזכר שעשיתי המון דברים של "גדולים". אני עורך דין, יועץ עסקי, הקמתי חברת היי טק וחברת נדל"ן, אני מייעץ ומלווה אנשי עסקים ומתאמנים שלי ועוזר להם לשנות את החיים מקצה לקצה. אז איך כל זה מסתדר עם זה שאני מרגיש כאילו בפנים הזמן עצר מלכת ואני עוד ילד?
אז זהו, שאני לא מרגיש פתטי. ולא מרגיש שזה שהתבגרתי בגיל, צריך לעשות אותי "זקן" מבפנים. ממש לא. ואני אומר לעצמי שאני רוצה להמשיך ולהרגיש ילד מפנים, ולא משנה כמה זמן יעבור ובן כמה אהיה כי הרוח הזה של הילד הנצחי היא זו שמניעה אותי, ונותנת לי מרחב לעשייה, ומוסיפה לי אוויר לנשימה שכל כך חשוב למי שהוא טיפוס כמוני – שאוהב לעשות ולבנות וליצור כל פעם מחדש – עסקים, חבריות, מצבים וכו'.
אז אני קורא לכם מפה, גם למי שמרגיש שהגיל נסק למעלה, אבל בפנים נשאר ילד, טפחו את הילד הזה שבכם! תשאירו את ההתלהבות, את התמימות, את ההרגשה הזו שאנחנו יכולים להמשיך ולרקוד עוד ועוד כאילו דבר לא השתנה! ככה תמשיכו לפתח ולהתפתח וליצור, כשסקרנות כמו של ילדים או בני נוער מניעה אתכם קדימה. יהיה לכם מספיק זמן להתנהג ולחשוב כמו מבוגרים 🙂
אז תרגיל קטן עם עצמכם: מתי פעם אחרונה הרגשתם שמשהו שאתם עושים "לא מתאים" לגיל הביולוגי שלכם? שבו עם עצמכם ותחשבו למה. ובעיקר תנסו לחשוב, איך הילד הזה שבפנים דווקא עוזר לכם, למי שאתם להרגשה הפנימים שלכם.
ניר
052-8624824
