אני דור שלישי לשואה ולגבורה.
הגבורה, מבחינתי, היא היכולת של שורדי השואה להקים משפחה, ליצור חיים נורמליים ככל הניתן. להמשיך. להקים מדינה. לתרום לה כמיטב יכולתם.
הם העבירו מטענים, איך אפשר שלא? מחקר חדש אומר שהם אפילו שינו את הגנים של אמא שלי, הוריה שורדי השואה. המחקר לא המשיך הלאה, אני לא יודעת אם גם הגנים שלי שונו. אם זה איתנו לנצח.
לקח לי שנים להבין שאמא שלי לא פנויה רגשית אליי, לא כי אני לא בסדר. אלא כי היא דור שני. כי קשה לה. שיש המון אוכל בכמויות במקרר ולא משנה מה אומר וכמה אני חושבת שבגילה היא כבר צריכה לנוח ולא לעמוד שעות להכין עוד ועוד לחג. זה הצורך שלה. זה המקום ממנו גדלה. זה המקום בו חיסלו את הסבים והסבתות והדודים והדודות שלה באכזריות בלתי נתפסת.
אבא שלי זכה ואין לו דור, לא מודבקת עליו תוית. אין אצלם טראומות משפחתיות שעוברות ומעיבות.
אבל אז, בהיותו אדם צעיר, הוא נלחם במלחמה. הוא ראה חברים מתים מול עיניו. הוא נפגע. הוא כולו גבורה. מהסיפורים האלה שלא ייאמנו כששומעים עליהם, ועוד יותר קשה להאמין כשמדובר באבא שלך.
וכל שנה יש רגעים שכולנו יודעים ללכת על האצבעות לידו. כי הפציעה מציקה. כי המתים רודפים. כי גם לוחמים גיבורים סוחבים טראומות לכל חייהם. לקח לי שנים לקשר בין ההתנהגות שלו לבין המלחמה. רק כשמתבגרים באמת אפשר להתחיל להבין.
ואני, ישראלית, ציונית, צברית. כמוני יש פה עוד רבים שבביוגרפיה יכולים לזקוף טראומות דומות או מקבילות. לאחד היה דוד שנעלם ולאמא שלו אמרו כי מת. במשפחת השני עברו ביום מחיי עושר לחיי מעברה. ואת המשפחה של השלישי המדינה שלחה לעיירת פיתוח ועד היום הוא נאבק באפליה.
כמו עוף החול גם עלינו להיוולד מחדש, להשיל את רגשות האשם, להבין שעשו פה כמיטב יכולתם – יכולתם פשוט לא היתה רבה. עלינו להסתכל קדימה, לראות מעבר למדורה בה נולדנו מחדש. להבין שזה לא אנחנו, זה רק מה שאיתרע מזלה של משפחתינו לעבור. להסיר מגננות ששייכות לדורות אחרים.
יש בי הרבה כנגד מה שקורה היום במדינה, אבל חשוב שנדע להפריד בין טעויות העבר למעשי ההווה. חשוב שכולנו נסתכל קדימה וננסה לשפר. ברמה האישית וברמה הלאומית. זה בידיים שלנו להתקדם הלאה. לא להתעלם, לתקן את עוולות העבר שעוד פוצעות – להזרים כספי ניצולים למי שעוד חי, לחשוף את המידע על ילדי התימנים, לחגוג עם הוטרנים ולתת כוחות לכל הלוחמים. אבל גם להמשיך הלאה, לא לשקוע במה פישלה המדינה לפני 50 שנה אלא איך בונים אותה עכשיו טוב יותר, צודק יותר.
כדי שבסופו של יום נוכל לאחל זה לזה, ולהתכוון לכך – חג עצמאות שמח
