ברית עולם
כתבה: טיארי גונס
מאנגלית: נעה בן פורת
אריה ניר הוצאה לאור
מוסד הנישואין היה פעם קדוש. ברית שנרקמה לעולמים. בחתונות קתוליות בארה"ב מכריזים החתן והכלה הבטחה אצילית. הם נשבעים להשאר יחד בכל מצב, בזמנים טובים וטובים פחות, בעושר ובעוני, כשהם חולים וכשהם בריאים. עד שהמוות ביניהם יפריד. המציאות היום שונה. אחוזי הגירושים גבוהים.
טיארי ג'ונס, הסופרת, מתארת את נישואיהם הלא פשוטים, בלשון המעטה, של סלסטיאל ורוי. המילה "סלסטיאל" באנגלית פירושה "שמימית", מחוץ להישג יד. רוי, שרוצה לקרב אותה אליו, קורא לה לעיתים בשמה השני, גור'ג'יה.
כך מתגולל הסיפור: סלסטיאל ורוי בדרך להוריו. עוצרים לישון במלונית. רבים. רוי יוצא מהחדר לנשום אויר. נתקל באישה לבנה ומשוחח איתה. לאחר זמן מה אותה האישה נאנסת על ידי גבר שחור ומאשימה את רוי, חף מפשע, באקט. סלסטיאל מתארת את המעצר: "אחרי שהדלת נפתחה, ולא משנה איך, שלפו את שנינו מהמיטה. הם גררו את רוי למגרש החניה ואני הלכתי אחריהם והטלתי את עצמי עליו. הייתי לבושה רק בתחתונית שלי. מישהו הדף אותי לקרקע וסנטרי נחבט במדרכה. התחתונית שלי התרוממה וחשפה את מערומיי לעיני כול ושיניי שקעו בבשר הרך של שפתי התחתונה. רוי היה מוטל על האספלט לידי, כמעט במרחק נגיעה ממני, ואמר מילים שלא הגיעו לאוזניי. אני לא יודעת כמה זמן שכבנו ככה, מקבילים כמו שתי חלקות קבר. בעל. אשתו. את מה שאלוהים הדביק, שום אדם לא יקרע לגזרים."
רוי מואשם באונס ונשלח לכלא. נגזרים עליו 12 שנות מאסר. בהתחלה סלסטיאל באה לבקר אותו לעיתים תכופות אבל עם הזמן הביקורים הולכים ומתמעטים. אפשר להבחין בהתרחקות של השניים דרך ההתכתבויות שלהם. המכתבים מתחילים תחילה עם "רוי/סלסטיאל…היקר/ה" ומסתיימים "באהבה, שלך." עם הזמן ניכר ניכור והם מסתפקים בלחתום את מכתביהם בראשי תיבות. סלסטיאל חותמת מכתב אחד עם אות אחת בלבד: "ס."
סלסטיאל מייצרת ומוכרת בובות שחורות שדומות לרוי. העסק שלה גדל ומשגשג והיא נהפכת לדבר החם הבא. היא כותבת לרוי מכתב מבשר רעות, מודיעה לו שאינה מסוגלת יותר להיות אשתו. היא כן רוצה להיות לו לידידה ומבטיחה לא לנטוש אותו לעולם. למרות הצהרותיה היא נשארת, משום מה, נשואה אליו כדת וכדין. וכאן, כמו שאומרים באנגלית, העלילה מתעבה. סלסטיאל מתחברת לחבר הילדות שלה אנדרה ומחליטה להינשא לו. אותו אנדרה הוא גם חבר של רוי.
הנישואים במשבר עמוק. עוד לפני המשפט של רוי, סלסטיאל מגלה שהיא בהריון ומחליטה להפיל את התינוק. היא לא מאמינה שבעלה יזוכה במשפט.
רוי אוהב את הריגוש שבא בעקבות הפלרטוט עם נשים אחרות. סלסטיאל מוצאת כרטיס ביקור שקיבל בעלה, עליו רשום מספר טלפון של אישה. סלסטיאל מגיבה: "אתה חתיכת חרא." רוי עונה: "אבל איפה אני עכשיו? כאן איתך. בבית שלנו. בכל לילה אני מניח את הראש על הכרית שלך." סלסטיאל גם היא בוגדת. מגלה לאמו של רוי, אוליב, מידע שהבטיחה לבעלה שלא תעביר הלאה.
מלבד רוי וסלסטיאל , ישנם עוד דמויות ברקע. אנדרה, ידידה של סלסטיאל מאז שהיו ילדים קטנים, שרוחש לה אהבה. איווי וקרלוס, הוריו של אנדרה. גלוריה ופרנקלין דוונפורט, הוריה של סלסטיאל. וולטר, אביו הביולוגי של רוי ואביו המאמץ "רוי הגדול" ואמו של רוי, אוליב. הסיפור מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של רוי, סלסטיאל ואנדרה.
העטיפה של הספר סמלית מאד. כף ידו של גבר שחור אוחזת בעדינות את כף ידה של אישה שחורה פחות ומעל כפות הידיים איור של עץ הפוך ועירום, ללא עלים, ללא פריחה. מתחת לכפות ידיהם עץ קטן יותר, גם הוא עירום. משל להפכפכות, לעונתיות של יחסי אנוש. פעם מלבלבים, פעם נוֹבֵלים. רגע אחד גן של שושנים, צבעם מרהיב, ריחם מְשַׁכֵּר. לפתע התפאורה משתנה. יש שמש יוקדת ושורפת כגיהנום, להט, כעסים מצטברים, עוינות וכָּאוֹס. הפרחים דועכים ונשאר שדה של קוצים. הספר מתאר את הדואליות הזאת בצורה מדויקת ואותנטית.
סלסטיאל חושבת ש"נישואים דומים להרכבת ייחור על גזע של עץ. יש לך ייחור שנכרת זה עתה והוא מגיר מוהל ומדיף ריח של אביב, ויש לך עץ שקליפת המגן שלו הוסרה וגזעו חתוך ומוכן לקלוט את התוספת החדשה. לפני שנים אחדות ביצע אבא את הניתוח הזה על עץ קרנית שצמח בחצר בצד הבית. הוא קשר ייחור עם פריחה ורודה שגנב מהיער לגזע העץ לבן הפריחה של אמי, שנרכש במשתלה. נדרשו שנתיים ומטרים רבים של בד יוטה וחוטי קשירה כדי ששני הצמחים יתחברו. גם כיום, אחרי כל השנים שעברו מאז, יש משהו לא לגמרי טבעי בעץ הזה, למרות תפארתו הוורודה- לבנה. בנישואים שלי, אף פעם לא הצלחתי להחליט מי משנינו הוא קנה השורש ומי הייחור המורכב."
עוד התייחסות לעץ כשאוליב, אמו של רוי, כותבת לו מכתב בו היא מספרת על עצמה ובעלה. "הרבה אנשים לא היו שקטים כשהוא ואני 'קפצנו מעל למטאטא.'" בימי העבדות, גבר ואישה שחורים שרצו להינשא אחד לשני היו מסמנים את הנישואין שלהם על ידי קפיצה יחד (או לחוד, יש כמה ורציות) מעל מטאטא. יש כאלו היום שממשיכים את המסורת.
יש התייחסות בספר לגברים שחורים שנוטשים נשים בהריון או משפחות עם ילדים. עץ ושורשים הולכים יד ביד. העבדות עקרה שורשים. בני משפחה הופרדו עוד באפריקה. בחוות באמריקה היה שכיח לפרק משפחות ולשלוח אב, אם או ילד לחוות אחרות. שם הספר באנגלית הוא "חתונה אמריקאית." הסופרת עצמה נברה לתוך שורשיה. כשהציעו לה את הכותר בהתחלה לא התחברה אליו. הרגישה את הצורך להגדיר את הדמויות של רוי וסלסטיאל, את עצמה בעצם, כאפרו-אמריקאיים. בסוף שחררה.
בדרום ארה"ב, בתקופה שאחרי העבדות, השחורים נשארו בפועל עבדים. היתה הפרדה אדוקה בין הגזעים. לשחורים לא היתה זכות הצבעה, הם לא הורשו ללמוד בבתי ספר של לבנים. אם עלו לאוטובוס נאלצו לשבת בכסאות האחוריים בלבד. ארגון הקַוּ קֶלַקס קֶלן עמד על המשמרת. שחור שחרג מהכללים המקובלים היו שותלים צלב בחצר ביתו ומעלים באש.
הַסָּב טקסט של הספר הוא איך זה להיות היום שחור באמריקה? אין יותר עבדות ויש לא מעט אנשים נאורים. עדיין קשה לעקור לגמרי את השרידים של תקופה מבישה ומקוממת בהיסטוריה של אמריקה.
מצב מורכב. יש התקדמות. ברק אובמה, כדוגמא, נבחר לנשיא ארצות הברית. אותו ברק אובמה ששמו מופיע על כריכת הספר. גם הוא קרא את "ברית עולם" ומצא אותו "ספר מרגש."
אך האפלייה והשנאה עדיין חיות ובועטות, משתי הצדדים, שחור ולבן. אחוזים גדולים מדי של גברים שחורים יושבים בכלא. שחורים רבים גרים בגטאות וחיים על קצבאות ממשלה ו"בוליי אוכל". משטרה שהיא הזרוע המבצעת של החוק מתנהלת לעיתים תכופות באופן גזעני. אומר וולטר, אביו של רוי: "שישה או שנים-עשר, … זה גורלו של האדם השחור. שישה נושאי ארון או שנים-עשר מושבעים."
אוליב ורוי הגדול משמשים מראה לסלסטיאל ורוי (הקטן). סלסטיאל מתוודה בפני אנדרה: "רוי רחוק ממני זמן רב כל-כך… עשיתי את כל מה שהייתי אמורה לעשות. לא חשבתי על שום גבר אחר, ובטח שלא נגעתי במישהו. אבל כשאני מסתכלת על מר רוי ועל התנהגותו ליד הקבר של אשתו, אני מרגישה כאילו רק שיחקתי בנישואים. אני לא יודעת מה הפירוש של מחויבות אמיתית."
בלוויה של אמו של רוי, מיס אוליב, סלסטיאל "שרה את המזמור 'ישו הבטיח לי בית' ללא ליווי של פסנתר ותוך שהיא נמנעת מלהביט בארון העץ הכהה… שירתה פצעה וריפאה בעת ובעונה אחת." הדואליות של המשפט האחרון משקף את "היד אחת מלטפת, יד אחת מכה" של מערכות יחסים.
של מי הידיים על הכריכה. של רוי וגורגיה? של אנדרה וסלסטיאל? האם ישרישו שורשים יחד או אצל אחר?
קשיים לא מעטים היו לי במהלך הקריאה. פעם תפס אותי. פעם לא. הקשיים האלו, העליות והירידות, תואמים למְעַרבּוֹלֶת בקשר הזוגי של סלסטיאל ורוי. משקפים את המורכבות, למעשה, הטמונה בכל קשר אנושי ובין אישי. שמחה מאד שהתמדתי לקרוא ולא זנחתי. ספר רגיש, וכמו שירתה של סלסטיאל, פוצע ומרפא.