קוראים וקוראות יקרים שלי.
רציתי להגיד דבר ראשון תודה לכולכם על הפירגונים בפוסט הוידויים.
תודה לרז א. על הרעיון לשם, לקרן ל. על הרעיון לפתוח בלוג אנונימי ולאפיק ד. ולאורי ס. על ההפצה של הבלוג שלי.
דבר שני, אשמח אם תפרטו מה אהבתם יותר ופחות כדי שאדע על מה לשים יותר או פחות דגש בסיפורים הבאים שלי.
אודה לכם ולכן מאוד אם תגיבו על הסיפורים בתגובות בבלוג, שתפו בפייסבוק, ועזרו לי להגיע לכמה שיותר אנשים, זה מה שנותן לי מוטיבציה להמשיך ולכתוב.
אני עובד במרץ על פרק 3 ומאמין שאסיים אותו עד סוף השבוע. אני יודע שהשארתי אתכם עם תיאבון לעוד, אז קבלו בנתיים את הפסקה הראשונה מפרק 3:
המעגלים נמשכו זמן ארוך שהרגיש כמו נצח,
הייתי חייב להתנתק ממך מספיק זמן בשביל להכנס למעגל של שני, בהחלט ילדונת מקסימה, ואז שוב איבדתי את מגע גופך החושני כשעדי משכה אותך ממני להכנס למעגל של אופיר. כשנגמר המעגל איבדתי אותך בקהל, ולאחר כמה רגעים ראיתי אותך עומדת ליד העמדה של אלחנדרו ממתינה, אחזתי בידך כדי לקחת אותך שוב לפינה החשוכה ההיא כדי שאוכל לגמור… את מה שהתחלתי.
להפתעתי עצרת אותי, התקרבת לאוזני ואמרת ״לא עכשיו״.
״למה?״ שאלתי חצי בתדהמה חצי נעלב ״חשבתי שהיה לך כיף לפני שהתחילו המעגלים״.
״היה לי מאוד כיף״ ענית, ״אבל אלון בכבודו ובעצמו הזמין אותי לרקוד, ולא אומרים לא לפאקינג אלון גושן!״. לאחר כמה שניות הגיע אלון עם החיוך הידוע שלו ולקח אותך לרקוד.
לקח לי כמה שניות להבין שהסיכוי שלי לסיים את מה שהתחלתי הרגע צנח בשניה לנמוך יותר מהסיכוי לשמוע שיר של טרונקי ברחבה הדומיניקנית.
מחכה לתגובות שלכם!
The Bachatero