כמו חיילים עמדו דום בשורה התמונות של ארבעת ילדיה : מורי, נט, אייב ורודה.
התמונה של הדוד אייב היתה במדים של הצבא האמריקאי והוא היה יפה כמו שחקן קולנוע.
איזה דוד חתיך, חלפה במוחי המחשבה כשהייתי רואה את תמונתו על השידה בחדר האורחים של סבתא.
כשהייתי קטנה הייתי חושבת, איך זה שלדוד אייב יש כזו בלורית מרשימה של שיער שחור, ועל ראשו של אבי מתנוססת קרחת עוד לפני שהגיע לגיל 40.. ואיך זה שהדוד אייב הוא כזה גבוה ואבא שלי כל כך נמוך, בקושי עובר את ה160.
הדוד אייב היה אהוב מאד מאד על כולנו, מקור לגאווה לא רק בשל יפי מראהו אלא בשל הצלחתו המקצועית והחיוך שמעולם לא מש מפניו.
הוא עלה ארצה מארה"ב לפני קום המדינה, והיה אחראי יחד עם אבי ועם אנשים נוספים להביא ארצה במבצע מיוחד את המטוסים הראשונים ששירתו לימים את חיל האוויר.
במשך שנים הוא ניהל את התזמורת הפילהרמונית ובזכותו זכינו "להסניף" אנשים מפורסמים מעולם המוסיקה (זובין מהטה, יצחק פרלמן, ועוד..) שלא לדבר על כרטיסים לקונצרטים בהיכל התרבות.
אחד התחביבים האהובים עליו היה לבשל (הוא הצליח לגלות את סודות מטבחה של סבתא ואף התעלה עליה..) ואחד הדברים הזכורים לי מאד מילדותי הוא הביקורים בביתו שבהרצליה, והארוחות המשפחתיות הטעימות שאכלנו על שולחנו.(עם איה אשתו ז"ל ובני הדודים עודד וערן).
גם כששירתתי בצבא כחיילת בשירות המשטרה והייתי מוצאת את עצמי שומרת במחסומים על הכביש בואכה הרצליה, לא היה קשה לשכנע את השוטר בניידת שיקפיץ אותי רגע לבית של אייב, שמייד עמד להכין לי סלט טעים ולפנק אותי במטעמים..
כשאבי נקלע למשבר הוא זה שידע להושיט יד, לעזור ולתמוך. בשקט האופייני לו.
תמיד הדהים אותי שאייב שהיה בעל חוש מוסיקלי מפותח, לא הצליח להתגבר על המבטא האמריקני הכבד שלו, כשדיבר עברית רהוטה, בעוד אבא שלי דיבר עברית במבטא של צבר ועד שלא פתח את פיו לדבר אנגלית אי אפשר היה לנחש את מוצאו האמריקאי.
כשאבי הלך לעולמו לפני 22 שנה, אייב קיבל "תפקיד" נוסף אצלי, מבלי שידע זאת..
הוא הפך להיות המזכרת החיה שלי לאבא שלי, שכן היו ביניהם קווי דמיון בתווי הפנים ובעיקר,בגוון הקול שלהם.
זכיתי לבקרו לאחרונה לפני חודשיים וחצי, כשהוא מתקרב לגיל 99, ועודו צלול לחלוטין. התעניין בשלומי, בשלום הבן, בשלום אחותי, מספר לי על השיחות הטלפוניות היומיומיות שהוא מנהל עם אחותו (דודתי) בארה"ב, ורוחו טובה עליו. מעולם לא שמעתי אותו מתלונן.
הבקר הלך לעולמו, מת בשנתו, ולקח עמו את ה"תפקיד" שהועדתי לו..
נשארו רק הזכרונות והתמונות.
יהי זיכרו ברוך ואהוב.
