הכותרת שבבלוג משקפת את אחת ההרצאות שלי הרצאה שבה אני מראה עד כמה כולנו קרובים להיות מתוייגים כעבריינים. זה כל כך קרוב אלינו ולכן זה גם כל כך מפחיד.
לפני כמה שעות נרצחו אם ובתה בשל ריב על מקום חניה ביוון. בקפריסין התגלה לפני מספר חודשים רוצח סדרתי אשר רצל חמש נשים ושתי ילדות. בארצות הברית הוצא אתמול להורג רוצח סדרתי אשר רצח שישה גברים על רקע הומוסקסואלי. בישראל, מטפלת בשם כרמל מעודה מאושמת בהתעללות בילדים בגילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים. בארצות הברית, ממש לפני כמה דקות, הודה אדם ברצח של ילד בין שלוש כדי: "לפנות מקום בחדר לתינוק שאמור להיוולד". העולם מלא במקרים מזוויעים ונוראים ולכן קל לנו לכתוב ולדבר על: "הם ואנחנו". האומנם?
אני חושש שכולנו עשויים להימצא במקום של "הם" ולהפוך להיות עבריינים בתוך שניה. זיהוי לא נכון של אדם הגורם לנו לחשוב שבא לפגוע בנו "ואנו רק הגנו על עצמנו". שניה של אי תשומת לב ופגיעה באדם תוך כדי נהיגה, אי זיהוי מצב נתון ומתן פרשנות מוטעית להסכמת האדם מולנו המביא לשרשרת של עבירות ועוד ועוד. אי הכרת החוק, פרשנות לא נכונה שלו, מצב שבו שולט הרגש ולא המחשבה כל אלו רק חלק קטן מהאפשרויות של כולנו להיות בצד הלא נכון של החיים.
אז אנחנו לא נהיה רוצחים סדרתיים ולא טנשים סדרתיים, סביר להניח שלא נהיה רוצחים ( במוגדר ביסוד הנפשי של בכוונה תחילה) אך כולנו עשויים להקלע למצב שלא אנו יזמנו ובו נהיה מעורבים בסוג מסויים של עבירה קלה כחמורה.
והפתרון: מודעות, הכלה ו"סוף מעשה במחשבה תחילה"