"זה בינינו הגברים", היה אבי נוהג לומר לי כשהייתי ילד ורצה שאמי ואחותי לא ידעו במה מדובר. אני, שהרגשתי חשוב מאוד בזכות הסוד הזה, מיהרתי להסכים לבקשתו ונצרתי את העניין בלבי. הרגשתי שייך למועדון אקסקלוסיבי, מורם מפשוטי העם, אנחנו הגברים…
כיום גברים רבים "מתחברים לצד הנשי שלהם", והגבריות במובנה הקלסי מתקשרת למילים כמו מאציואיזם, סקסיסטיות, או מילה מגונה אחרת. שרפו לנו את המועדון של הגברים באמתלה של פרימיטביות וחוסר שיוויוניות. בו בזמן שהבנות עדיין משחקות בבובות שלהן, קמו יותר ויותר מתנגדים להחדרת הסטראוטיפ הגברי בילד. המשחקים האלימים, למשל, הם היום אאוט. היום כאשר ילד מעדיף בובת שוקולד של ילד ולא של ילדה זה רק מפני שלבובה זאת יש תוספת שוקולד קטנה…
ובכל זאת, למונח "בינינו הגברים" עדיין יש קסם נוסטלגי מיוחד, של ימים עברו, כשהגברים היו גברים ולא "גבר גבר" המגוחך של התקשורת בימינו. הגבריות הייתה הכול: אומץ, חכמה, ייחודיות, קסם. עניינים חשובים היו תמיד נסגרים בין הגברים, והברית בין הגברים הייתה מיוחדת במינה, כמעט מקודשת.
"אל תזלזלו באבר המין הגברי" מייעץ פסיכולוג אחד לנשים, "כבר בתור ילד הוא החבר הטוב ביותר שיש לו לזכר". ותורת האבולוציה טוענת שאיש המערות ראה באבר מינו את כלי הנשק העיקרי שלו, החנית. מכאן גם דרכו הישירה והבוטה של הזכר עם הנקבה, הוא בא לכבוש אותה עם חניתו חד וחלק…
אמנם האינטימיות הגברית לא משתווה לזאת הנשית, אבל עדיין יש מיתוס במונח "בינינו הגברים". הגברים עדיין תופסים את עצמם כחשובים יותר. בתור ילד הזכר סולד מהילדות ומטבע הדברים נוצרות 2 חברות נפרדות: חברת ילדים וחברת ילדות ולכל קבוצה יש את סודות המועדון שלה. אפשר להסביר את זה בהבדלים הקטנים בין זכר לנקבה בגיל הזה כשההורמונים עדיין לא פועלים, ולכן יש צורך ליצור מידור מלאכותי. מובן שזה גם הסימפטום הגברי הפרוידיאני, של פחד הגבר מסירוס. הגבר תמיד צריך להוכיח שהוא גבר, וקשה להיות גבר. וידוע הפתגם: "אני רוצה למות לפניו" (לפני אבר המין) המצביע על החשיבות הקריטית של הנושא בעיני הזכר. לכן האמרה "בינינו הגברים" יותר משהיא אמירה מינית, היא אולי אמירה אנטי מינית מובהקת, המפלט האחרון של הגבר שרוצה לברוח מהצורך האובססיבי שלו להוכיח את גבריותו…