זהו זמן מסדרוני. זמן בין הזמנים.
ואני בתוכו כעוברת. צופה בחיי. זהו זמן עוצמתי מטלטל ומעורר.
זמן של ציפיה, התגלות והמתנה.
זמן של אי נוחות שבתוכה אני שרויה ואינני פוחדת.
אי נוחות מגרדת.
זמן של מילים. מילים נוגעות, חזקות. חלקן קשות אך הכרחיות.
חלקן מתפנקות, מילים של מותרות.
זמן של נגיעות מהוססות, מוכרות.
זמן מסדרון בין מצב לשלב. זמן של טרום מטבח וסלון ומקלחת.
זמן עם חלונות גבוהים ומתלה מעילים.
זמן של מחשבות שהגיע הזמן להניח להן להיות. לחיות באוויר הפתוח, זמן של מכאובים.
זמן שאין בו פשרות. והוא כולו פשרה.
זמן שנע בין תקווה גדולה לריחוק. בין בוקר של יום בהיר. צלול גבוה ומופלא לערב שנופל על כתפיים כרדיד מעקצץ, מטריד.
זמן של אימהות אמיצה, כנה וחשופה. לעיתים מתבלבלת, מטורללת.
זמן של כמיהה. תשוקה. תשוקה מתרוננת.
נדמה שיש את הזמן. פתאום נראה שזמן מסדרוני הוא מקום טוב לשהות בו.
מואר, מאוורר. מאפשר.
בכל רגע ניתן לבחור להכנס באיזו דלת, לצאת.
או פשוט לשהות. זה מסדרון עם כורסא ולצידה מנורה על רגל. וספר מונח שם וכוס של משקה.
ולחולפת, זו אני, לשוהה מתאפשרת מנוחה, והפסקה.
וניתן הזמן להרהר בזמן שחלף, במה רציתי ובמה חשקתי להיות.
וניתן הזמן לבחור את המילים המתאימות. ומתאפשר איזה מיון קפדני, מאופק.
ואפשר לבחור שיר להקשיב לו. ממש לשמוע אותו. ולתת למילים ולצלילים לגעת.
ואפשר לצבוע ציפורניים או ללכת לרקוד.
או לדבר כך בשקט על דברים שבזמן אחר בוחרים שלא. ומחביאים ומטמינים כאילו היו אוצרות, שמתגלים אחר כך בחלוף עוד זמן כפצצות סירחון.
זהו זמן של בין הזמנים.
הוא הגיע אלי. לא ביקשתי שיבוא.
לא ידעתי על קיומו.
לא ידעתי שקיים בי מסדרון. לא ידעתי שניתן בו לתהות.
זה מסדרון בהפתעה. ובכל רגע נתון אני יכולה ללחוץ על ידית של דלת.
אבל לעת עתה אני מבקשת בו להיות.
אני נוכחת. בזמן מסדרון.
בזמן של בין הזמנים.