לפני הרבה שנים ,כשגיא ואיתי היו קטנטנים ,חזר גיא עם הוריו ארצה ,אחרי שהות בת שנתיים במדינת נכר .הם נסעו לרגל עסקיו של האב ודאגו שגיא יישאר בקשר עם חבריו מגן הילדים .כשחזרו גיא ביקש להיות בכיתה של איתי. באחת מהשבתות הראשונות לאחר תחילת הלימודים הגיע גיא לבקרו בשבת . רונית ,אימו של גיא הגיעה לאוספו ושיתפה אותי בדבר שמטריד אותה ,ילד אחד מכיתתם איים על חיו של גיא וילד נוסף ,נצמד אליו באופן קבוע ואומר לו: "גמד ! אמעך אותך" נאנחתי ,הסברתי לה שאנחנו,גרעין קטן של הורים ,מיואשים משני הבריונים של הכיתה ואף יותר ממנהלת בית הספר שלא עושה דבר (לבריון הראשון ,סבתא שפרשה לגמלאות ,אך הייתה מפקחת במשרד החינוך ,מידי פעם כשהזהירה אותו המורה לבל יכה הודיע לה הילד שסבתא כבר תטפל בה ,לכאורה ,מילים של ילד אבל בכל זאת משהו לא עבד בהליך החינוכי שנדרש ,היה מעצור לטיפול בהתנהגותו ,לא התנהל שום הליך מולו.לתכשיט השני ,כך טענה הגננת בהתפעלות יש משפחה שורשית ותיקה ו"טובה" ,היא החניפה לאימו ושמרה לה את מגרשי הטניס במועדון ספורט בו שתיהן היו חברות ,כבר אצל הגננת ניכר שהיא נותנת יחס מיוחד לילדי המשפחה ,הרעיפה מחמאות בהתרגשות רבה ,זה נראה רע והזמן הוכיח שגם מייצר רע ) כבר בשיבוץ לכיתה א' נדרשנו למסור שמות ילדים שהילד חבר שלהם ומבקש להיות עימם באותה כיתה וגם לציין את אלו שהילד והורי מבקשים שלא להיות עימם באותה כיתה . באנונימיות ,העדיפו רבים שילדיהם לא ישובצו עם השניים באותה כיתה ,אף אם היו מיודדים עימם "הם מקבלים יחס מועדף באופן בוטה ,וזה לא ישאיר מקום לילד שלי להתבטא" שחה באוזני אחת מהאמהות כששוחחנו על רצונם של בנינו להיות יחדיו, אני ביקשתי מפורשות שלא ישובץ לכיתה עימם אך היו רק שתי כיתות ויצא כך שלמרות המאמץ בני שובץ עימם ,היועצת הבטיחה שניתן לסמוך עליה ושהיא אישית תדאג שלא יהיו אירועים אלימים והצקות , אך היא פרשה מייד בתום המחצית הראשונה .
בכל טקס פתיחת השנה מנהלת בית הספר התחבקה והתנשקה ארוכות עם בני משפחתו המורחבת של אחד הבריונים .זה היה יכול להיות תקין לו הייתה לצד זה עושה את עבודתה החינוכית .אך המוסד החינוכי הזה לא עשה מאום ,היא לא עשתה דבר וזה לא היה תקין. במהלך השנה כשהורים התלוננו אצלה על מעללי השניים היא מסרה שהעניין יטופל ,ושבית הספר רואה בחומרה את הנושא .סיסמאות דומות אחרות הושמעו אבל זה היה מס שפתיים .כשהורים הגיעו למשרדה לשאול אילו צעדים ננקטו ? סירבה לענות והתעמתה חזיתית באומרה :"אתם לא תנהלו אותי,אני לא אפרט ".כשהורים חדשים הצטרפו ל"מעגל המתלוננים" או הייתה זו להם הפעם הראשונה שהם מגיעים להתלונן אצלה, היא אמרה שהיא מופתעת לשמוע שכך קרה ודאגה להרגיע שהילדים המכים הם מ"משפחות טובות" והיא מתפלאת ,כמובן שתמיד קינחה ב "אבדוק ובית הספר יעשה מאמץ לטפל " כלום לא קרה .
מי שהתמיד להתלונן נקבעה לו פגישה עם יועצת בית הספר אשר שמחה על האפשרות לטפל במישהו ! היא מיד התגייסה למשימה וכך ,נדמה היה ,חשה שהיא מצדיקה את קיומה .היה ניסיון למצוא דופי בהתנהגות הקורבנות נאמרו דברים כמו :"אנו נסייע ,אך בואו נבדוק אם הילד/ה עושה פעולה שממעוררת את ההתנהגות הזו נגדו/ה ? " אני אישית האמנתי שמורה טובה יכולה לשנות את התמונה ,קיוויתי והאמנתי ,כי מלחמה במערכת הייתה אופציה אחרונה שהרשיתי לעצמי לחשוב עליה כי היא יכולה להתגלות כמזיקה ביותר . הייתה מורה טובה שכזו בכיתה א ואכן בשנה הראשונה היו מעט אירועים אלימים , והם הלכו והתמעטו כי היא פשוט הגיבה , זה כל מה שנדרש . אך היא עזבה מיד בתום השנה הראשונה .מאז ,איתי דיווח בכל יום על אירוע אלימות שהתרחש בכיתה ,גם אם לא היה קורבן במרבית המקרים , עשה רושם שהוא מוטרד מכך ,זו הייתה הצטברות מטרידה וגם מי שצופה באלימות ניזוק .הוא נראה לי זהיר מידי ,שקט מידי שלא כאופיו הטבעי ,כנראה הפנים התנהגות שתעזור לו לשרוד.
אמרתי לרונית שהדרך שלי היא להקיף את בני בחברים שהוא אוהב ,להתחבר עם גורמים חיוביים שנותרו בכיתה ,אלו שעוד לא נגררו אחרי השניים ,גם זה לא אחר לבוא .הצעתי חבר אחד שבני היה מיודד עימו .לגבי כמה בנים אחרים ,אמרתי שאני לא מבינה כל כך את השידוך שלו איתם אבל ,כנראה שאין הרבה אופציות והבן שלי כל כך צמא לחברים כך שהוא מוצא שפה משותפת עם כל אחד ,עם חבר אחד הוא משחק במחשב ,עם אחר ידבר על כוכבים ומדע ועם השלישי הוא סתם מתפקע מצחוק במשך שעה והם מתחפשים לדמויות .המלצתי גם על מספר חברות שהוא מכיר עוד מהגנון.הצעתי לה כל זאת כי כך חשבתי שכדאי לילד חדש לעשות ואולי, כך חשבתי אז , דברים עוד ישתנו לטובה.
אני דאגתי שבני יהיה במגע חברתי במקומות אחרים ,שלא יקבל תמונת מציאות מעוותת שכך הם פני הדברים בכל מקום .שיכיר מציאות שונה שאינה רווית אלימות ,שיצבור חוויות חברתיות נעימות. רונית ,כאמור ,הייתה מזועזעת "בארצות הברית" אמרה "מקפידים גם אם ילד פגע בחברו בתום לב או רק השתמש במילה פוגענית ,יש הקפדה ובודאי שלא מאפשרים לדבר כזה להתרחש בין כותלי בית הספר"
הצעתי לה להזמין לביתם את דויד (הבן שלי היה בשני חוגים ואנחנו הורים גרושים ,כך שהוא לא היה פנוי בכל יום לחברים)
היא אמרה לי :"אבל דויד נראה סתום "
זה קצת הצחיק אותי כי היה לו ראש ביצתי וזו המחשבה הראשונה שחלפה במוחי כשראיתי אותו לראשונה, אך אני לא העזתי לומר זאת ולא לבטא זאת בקול "הוא לא ,הוא מתוק וחכם " אמרתי
"ואימא שלו" הוסיפה : " היא ..לא משלנו " אמרה וקרצה ,כשהיא עושה תנועות עם כף היד, מן הטיה לשמאל ואז לימין (מרונית ,פעילת שמאל אקטיבית שחדשות לבקרים מאשימה את הישראלים באפרטהייד כלפי ערבים ,לא ציפיתי לאמירה שכזו ,אמנם זה היה מחויך ואולי אף לא נאמר ברצינות אבל מה שנאמר –נאמר) רציתי לתת לה להתפתל קצת אז שאלתי :"למה את מתכוונת ?" (כאילו שאינני מבינה) היא אמרה :"לא משנה" ועברה נושא .
מחנכת הכיתה שעזבה , מילאה פיה מים ולא חשפה מדוע עזבה את משרתה .נהוג שמורה של כיתות א' מלווה לפחות שנתיים את הילדים, היא נחשבה למורה נהדרת , אינטליגנטית ואהובה. מספר מועט של הורים ואני בתוכם ניסו לפנות למשרד החינוך בתום כיתה ב' ונועצתי בה על דרכי פעולה, אך היא שחה לי בשקט כשנפגשנו בגינה "הילדה הפרטית שלי לומדת בכיתה ו' , היא יכולה להיפגע אם אני אפתח את הפה ,להעבירה לבית ספר חדש לא יהיה הוגן ,טוב לה כאן עם חבריה ומדוע שהיא תיענש? הבנתי אותה.
השנה הזו הייתה עצובה ,בארץ היו פיגועים רבים ,תמונות של דם ,תינוק פצוע ,עגלה מוטלת ,כתם דם על כביש ,שלד אוטובוס שרוף .כל הטיולים והפעילויות במקומות ציבוריים בוטלו ,כולל טיול שנתי לילדים.
גם מבחינה אישית זו הייתה בשבילי שנה של שבר, פוטרתי מעבודתי ,היה מיתון אך בשכונה שלנו הייתה תופעה מוזרה ,החלו לצוץ ,כמו פטריות אחרי הגשם ג'יפים נוצצים ,כשהצלחתי להגיע לראיון עבודה בחברת השמה שגם הן פרחו פתאום באותה שנה ,שמעתי את ההיסוס על כך שאני עם ניסיון יתר ואיך אצליח להשתלב בתפקיד המוצע ? ברקע הפיגועים היו לי הרבה תהיות גם על תחושת השייכות שלי לשמאל המדיני ,פעם היא הייתה ברורה התחושה הזו וכעת לא .שטחים תמורת שלום זו נוסחא שהמשכתי להאמין בה , אך חשתי שנים ששכנעתי את עצמי ,כמו אחרים ,שהפיגועים הם ניסיונות של הקיצוניים לחבל בשלום של המתונים . אבל אם אחרי עשור של מאמצי שלום בחרו שכנינו בטרור כדרך להישג מדיני ? אז יש להסיק מסקנות כואבות ,כך, בקלות ? לפוצץ הכל ? התבוננתי ללא הכחשות והסקתי שהצד השני ,לצערי ,לא זז מילימטר ולא יהיה מסוגל לקיים הסכם שלום .ולא ,זה לא לגיטימי לרצוח אזרחים ,הכיתי על חטא .איך קרה ? והתשובה ששמעתי בקול פנימי הייתה שפשוט לא הקשבנו , עראפאת אמר זאת לאורך כל אותן שנים.
אמרנו לעצמנו ,שהזרמים הקיצוניים הם קטנים ושוליים , אבל אז התברר שהשלטון המרכזי מעורב עד צואר בעידוד הטרור . עראפאת הושיט יד לשלום ובשנייה העביר כספים למשפחות שאהידים ,כשפעילי שמאל הגיעו למוקטעה לגונן עליו בגופם כבר חצצה תהום עמוקה ביני לבנם ,שם הם הפכו עבורי לשמאל מנוכר ומנותק ,אני לא שם. גם לא ראיתי שום צורך להפגין נגד בניית גדר שתמנע פיגועים (גם אם צריך לתקן בה פגמים ולדרוש תיקונים) פסקתי להאשים אותנו בכישלון התקדמות השלום .והפער הכי גדול ? לי היה ברור כשמש שלהטריד חיילים לאות מחאה במעברים ,זו לא שפה שאני רוצה לדבר בה, אסע להפגין תחת ביתו של ראש הממשלה ולא אעשה דמוניזציה לצבא . גופי שמאל שעשו זאת או גורמים שהצדיקו חרמות על ישראל הפכו אצלי למוקצים ,קו הגבול עובר פה – זה לא לגיטימי. להסתובב עם מדבקה "הלאה הכיבוש" הייתה אמירה מתריסה פתאום באותה תקופה של פיגועים. העדפתי סולידריות ישראלית בשעות קשות אלו על פני סיסמאות .הטרור הזה פגע בחברים של הורי שאיבדו את בתם הבכורה בפיגוע בתחנה המרכזית, אם הייתי צריכה פרספקטיבה נוספת .רצח הוא רצח. נקודה .העדפתי לחבק את נפגעי הטרור שלנו על פני הקורבנות בצידו השני של הגדר .
ב- 2002 היה לי חשוב להתפצל לא להיות חלק מהשמאל המסוים הזה . טרור הוא מעשה נבלה , אין לו צידוק והוא אינו דומה לפגיעה באזרחים בעת פעולה צבאית .הטיעון שחייהם הם ייאוש ושאין להם שום ברירה ,לא מקובל עליי ,תמיד הייתה להם האופציה לדבוק בשיחות ,גם אם היו משיגים פחות .
פעם שוחחתי עם רונית על כך ,כי היא נשמעה כמו חברה בכת " כמו הכת של מתיישבי חברון רק מהצד השני של הקשת הפוליטית" אמרתי לה ,דומה מאוד .זו לא הייתה שיחה שמטרתה הייתה לגרום לה להפסיק לומר את הסיסמא : "שלום עושים עם אויבים " כאילו היא מגלה את אמריקה לילידים ,רציתי הקשבה וניסחתי זאת כך שלא תתעורר אצלה מיד התנגדות והתלהמות זה נאמר באופן מרוכך . היא ספקה ידיים ואמרה שהיא ינקה את החשיבה ,הוריה לקחו אותה להפגנות "שלום עכשיו " מאז הייתה ילדה צעירה. שחתי לה שלעולם לא אקח את בני להפגנה פוליטית לפני שאחוש שהוא גיבש דעה בעצמו .מוכנה אפילו לקחת סיכון שיגבש דעה מנוגדת לשלי ובלבד שלא אחוש לרגע שהוא מדקלם אותי.
לא מזמן פגשתי את רונית ,כבר מזמן לא התראינו ,שמחתי לפגוש אותה ,הרבה זמן לא שוחחנו או יותר נכון ,קשקשנו .הילדים שלנו גדלו ,שתינו העברנו אותם לבסוף לבית ספר פרטי ,למרות העלויות הגבוהות ,לא ראיתי ברירה . בנוגע אלי אף הייתי צריכה להתגבר על הסתייגויות שהיו בי בקשר לבתי הספר הייעודיים ,חששתי שאולי הם מחנכים לסוג של התנשאות ,או שיטיפו לתורות שאינני מתחברת אליהן (אנתרופוסופי , מונטסורי ,דמוקרטי ,טבע ואומניות ) אך הילדים שלנו פרחו שם ,ואז שוב התפצלו ,כל אחד לתיכון אחר .הפעם שתינו לא מיהרנו לשום מקום .השיחות עימה בדרך כלל היו משעשעות ,למרות האמירות הצורמות שלה ודעותיה השונות משלי היא לא אישה רעה ויש לה חוש הומור לא רע .אולי ראיתי תקווה לשפר אותה .יש לה מה להגיד על כל דבר ,כיף לפטפט איתה אם יש לך זמן .אותה אמירה ישנה וגזענית לא עלתה שוב ,נתתי לה ליהנות מן הספק שאולי זו הייתה מעידה קטנה .
כשנפגשנו, רונית סיפרה כי לא מזמן הבת הבכורה שלה כמעט והפסידה תפקיד נחשק בצבא בגלל תחקיר בטחוני ."לבסוף" כך אמרה :"שב"כ התערבו והכול הסתדר"
"מה??? " שאלתי בתדהמה וצחקתי "מה לך ולשב"כ ???!! " היא אמרה "זה היה בגלל הבת המאומצת שלנו "היא רצתה להמשיך אלא שהפסקתי אותה " מתי צמחה לך עוד בת ? "
"את לא זוכרת את נדיה ?הסטודנטית הערבייה מהעבודה שלי ? זו שעשתה אצלנו בייביסיטר ? הילדים כל כך אהבו אותה "היא לא סתם" אמרה ,שוב עשתה את אותה תנועה ידועה עם כף היד "היא באה ממשפחה טובה, אבא שלה מנהל בית הספר בכפר, איש מכובד ,את יודעת ..כשהגיעה לתל-אביב ,קשה היה לה כערביה למצוא דירה , שנתיים ראשונות היא קיבלה העדפה במעונות הסטודנטים אך כעבור שנתיים ההטבה נסתיימה ולמצוא דירה להשכרה זה לא פשוט , אז הצעתי לה לגור אצלנו הרי יש לנו המון חדרים , אז למה לא ? "
" אז נתנו לבתך סיווג בטחוני נמוך ? " שאלתי "כן, היית מאמינה ? " אמרה .
חשבתי לי : " הייתי מאמינה ,בתפקידים רגישים בצבא לא לוקחים סיכונים ,מידע מסווג עלול ליצור קונפליקט מיותר"
"מהיכן היא ? " שאלתי "מישוב לא רחוק מכפר סבא " אמרה
אני לא חושבת שלהיות ערבי במדינתנו זה פשוט או קל, אבל בסידור הזה עם רונית ?בכלל לא רע .
שילוב של פעילת שמאל להוטה ,וערביה אוטומטית מפיקה חמלה והזדהות עם "מוכת הגורל " מעניין מה היה קורה לו פגשה צעירה אחרת מיישוב ספר מופגז שהגיעה העירה ללמוד במרכז ,סיכוי גדול שאינה מהעדה הנכונה (לא מ"שלנו",זוכרים ?) ,האם גם אז הייתה פותחת את ביתה בכזו לבביות ? נדיה במקרה לא כל כך צריכה לינוק ,הפרה יותר רצתה להיניק. כפר סבא זה לא רחוק ? סטודנטים נוסעים באוטובוס ממקומות רחוקים יותר
סופו של סיפורה ומדוע השב"כ הרגיע :נדיה מוכרת לשב"כ היא אינה מהווה סיכון בטחוני, היא רק עושה לישראל נזק תדמיתי ומפיצה תעמולה שקרית בהיותה דוברת של אישיות בכירה ברשות הפלסטינית .האומללה בת למשפחה אמידה שיכולה הייתה בקלות להעניק לה מכונית נוחה שתביא אותה לאוניברסיטה אך היא לא אהבה את הפקקים בבוקר ושצריך להתעורר מוקדם ,זה לא היה נוח. בשנתיים הראשונות אפשרו לה מעונות סטודנטים למרות מבחן ההכנסות . במקביל ללימודיה ,עבדה כסטודנטית במשרד תל-אביבי מכובד ומקושר ,צברה ניסיון תעסוקתי .בערבים פנויים שמרה על ילדיה של רונית, ובסופי שבוע זה אפשר לה לבלות עם חברים בברים בתל-אביב , ובסופי שבוע הייתה מבקרת את הוריה.
היא נחשבת למאוד מתונה, אי דיוקים פה ושם ,על ה"יהודים" ,עבודה סיזיפית . קשה לה ,היא זו שהייתה צריכה להסביר מדוע נשיא פלסטין פגש את המחבלת שרצחה נער בן 14 ושוחררה לירדן זכתה לביקורו החם והאוהב של הראיס . הנער מאשדוד פותה על ידיה באמצעות המסנג'ר נחטף ונרצח.
לבטחון שד(רות) אחרים ידאגו ,אני לא חושבת שרונית אי פעם הייתה חושבת שחשוב לארח סטודנטים משדרות , הם לא מ"שלה" .
נכתב תקופה קצרה לפני שצה"ל פעל בעזה בכדי להפסיק ירי טילים שהתרחש יותר משבע שנים . עופרת יצוקה הייתה הפעם השנייה שהצבא נאלץ להיכנס ,כי חיי התושבים בחלקים רבים בדרום הפכו לבלתי נסבלים ,קשים ומייאשים .אחרי הרבה שנים של התעלמות תושבי המרכז ותל-אביב הייתה התארגנות קצרה בשנה מסוימת לתמוך כלכלית בעיר שהפכה לסמל ,זה קרה אחרי ביקרות ציבורית על ש"מדינת תל-אביב לא אמפטית ומנותקת" ,התארגן שוק בימי שישי כדי לתמוך בעסקים שנפגעו והעניין לווה בכמויות אדירות של יחסי ציבור .עלו בי הרבה שאלות על כנות ויכולות אמיתית לחוש את מה שחשים אנשים בדרום בחיי היום יום .