הספר הנפלא הזה מחפש בית בישראל, הוצאה. ואני, בשיתוף עם דנואל, עוזרת לו בתור סוכנת.
מדובר בספרה של סנדרין קולט, סופרת של רומנים אקולוגיים, שגורמת לנו להבין שכדור הארץ עלול להתפרק ולפרק אותנו אם לא גופנית, אז בוודאי נפשית.
תפקיד מפתח או הרוצח הסדרתי: הים הסוער, העולה על גדותיו ומציף עד תום את כל האיים הקטנים הממוקמים במרחק מה מן היבשה…
הקרבן שמסרב להיות קרבן: משפחה חמה ואוהבת – זוג הורים ותשעה ילדים.
התפאורה, מים, שמים, גלים, אפלה, שמש, ילדים, הורים, מפלצות אמיתיות ודמיוניות, תרנגולות…
ברומן האחרון שלה, Juste après la vague (מייד אחרי הגל) שיצא בצרפת וזכה למאות אלפי קוראים וקוראות,הסופרת, Sandrine Collette מתארת משפחה מאושרת שחיה על אי עם תשעה ילדיה. אימא ואבא, אהבה וחמימות: חיים שלווים. אנחנו פוגשים בהם כשישה ימים אחר התפרצותו של צונאמי. הבית שלהם, הממוקם על צוק גבוה, דווקא החזיק מעמד. אבל מסביב המים, אפורים, מתכתיים, מאיימים, מבעיתים, עם פרצי זעם והמעמקים שאורבים להרס… במשך שבוע הם ממתינים לסיוע שיגיע . מלאי המזון הולך ומתמעט ובמקום הסיוע המיוחל, האי מוקף פסולת וגופות … ושוב המים עולים וההורים מבינים שצריך להגיע ליבשה, שם יזעיקו עזרה. אבל על הסירה אין די מקום לכולם וצריך לבחור…
שלושה, מהילדים, הצולע, פרין סתומת העין ונואה בן השמונה שגודלו כילד בן חמש… מגלים שהם נשארו לבד על האי. עם מלאי של מזון, ופתק הבטחה שאימא ואבא יחזרו לקחת אותם…
Juste après la vague הוא רומן עוצמתי, כמעט אפוקליפטי, שקריאתו מטביעה אותנו בסחף רגשות, חושפת את מימד האימה האוחזת בקרביים מול אסון הטבע, את המאבק לשרוד, את האובדן הנוטשים והננטשים, את הרשע והטוב, ומה שביניהם.
הספר כתוב בצרפתית נפלאה והתיאורים מהפנטים, כל שורה נבלעת כמו אותם גלים הבולעים אט אט את האיים הקטנים שם גרו ששה ימים לפני העמוד הראשון בני משפחה חמה ואוהבת שלה תשעה ילדים.
סנדרין קולט היא סופרת עטורת פרסים, בזכות הרומנים השחורים למחצה שהיא כותבת, כי "תמיד יש כיסי אור שאף מדגישים את האפלה עוד יותר…" כך היא אומרת.
Juste après la vague הוא ספרה האחרון, ולמרות שנוטה לכתוב את הטבע בתפאורת יער ויבשה, Juste après la vague מבוסס על הפוביה עמוקה שלה -הפחד ממים. היא אגב מספרת שזה כנראה גנטי כי סבה רבה, סכים להיכנס לאמבטייה רק אם אשתו אחזה בידו…
