בגן שלנו יש ילד אחד עם בעיות התנהגות חמורות, הוא אלים מאוד ומרביץ לילדים אחרים.
ההורים שלו הכחישו. בהתחלה הם אמרו שזה לא הוא שמרביץ. כשהראו להם סרט ממצלמת האבטחה הם ירו לכל הכיוונים: זה זיוף, יש ילד אחר אלים יותר, הוא רק ילד – תתמודדו. כשהילד בעצמו אומר להם שהוא ימשיך להרביץ כי מגיע לילדים האחרים, הם התעלמו.
הם לא דיברו על זה שהילד מאיים גם עליהם, כי כרגע הוא קטן והם מסתדרים. אולי הם חששו שאם יכירו בבעיה – יאשימו אותם.
הגננת, שרק רוצה שקט, מפחדת קצת מההורים של הבנדיט, לא רוצה שיעזבו את הגן (גם ככה מספר הילדים בגן גבולי) – לא אומרת כלום. בחוסר דוגמא טובה מהגננת, הילדים האחרים מתחילים לחשוב שזו התנהגות נורמלית, שככה זה. חלקם מצדיקים אותו ואומרים שהוא מרביץ רק לילדים רעים.
והילד גדל, לא מטופל והרי הוא נער.
כבר הרבה זמן שאין לנו מנהיגות. יש ״מנהלים״ שמעבירים תקציבים מפה לשם, מתבטאים על פי עצות של יועצי תקשורת, כשהמטרה העיקרית היא לא להרגיז בוחרים. במקום להוביל דעת קהל – מזדנבים אחרי מה שנראה להם כדעת הקהל – כלומר מה שעושה הכי הרבה רעש. פלא שבוואקום כזה ״אם תירצו״ מודיע לכולם מה העם רוצה, והנבחרים רצים בעקבותיה.
כך עומדים נבחרנו-הלא-מנהיגים מול הנער, המחתרת האנרכיסטית היהודית, נזהרים לא להגיד יותר מדי. לא להרגיז את ההורים של הילד. לא להכעיס את הקולניים שמכחישים ממרומי הדיסונאנס של ״אבל יש ילד אחר שמרביץ יותר״. כי יש את הבחירות הקרובות, ולפי פייסבוק… מה ימנע, אם כן, מהפעילות של קבוצות כאלה להחריף?
ואז בא בנט, כן – זה שגוזר את ספרי האזרחות ומדביק בהם תפילות, בא בנט וקורא לתינוק בשמו, במילים ברורות (ובלי להתנצל!), בנט נותן לגיטימציה לאנשי ימין רבים שמותר להם להגיד את המילים האלה: ״טרור אנרכיסטי יהודי, כנופיות מופרעות שיצאו מכלל שליטה״. כן, חבל שלא מוקדם יותר. אולי ארועים מסוימים היו נמנעים אם ההנהגה היתה ברורה יותר בחוסר הלגיטימציה לאנרכיזם גזעני. על רקע השתיקה הפחדנית של הנבחרים – זהו ארוע חריג ומבורך.
למול המילים הברורות של בנט בולט הכלום של נתניהו. הלז מדבר בטון זהה ומרדים על התקציב, הכלב היצוגי שלו, רעייתו והאנרכיסטים האלימים שמכריזים שברצונם להרוס את המדינה מבפנים (אם כי חייבים להודות שכשזה נוגע למתווה הגז הוא מתעורר קצת).
לקקן הבוחרים המצטיין. אפס במנהיגות.
