'אוי', אני נאנחת ומתיישבת, ואחרי שאני מתמקמת, כרית לגב התחתון, משקפי הראיה במרחק סביר כדי שלא אצטרך, חלילה, לקום, כי זו משימה קשה יותר, לוגמת בשאיפה חזקה מהתה הקר, ומישהוי אומרת בקול רם: 'אחח, א- מחייע!'
מה זה? מי זאת שאמרה עכשיו את ה'אוי' הזה כשהתיישבה במאמץ וכבר מחשבת איך אפשר לקום מהספה שהפכה להיות נמוכה?
מהפה של מי נפלט עכשיו 'א-מחייע' הזה? סבתא רבתא? סבתא? אמא?
לא! אני. אני זו שנאנחתי, ושהתחלתי בערוב ימיי בגיל כמעט 52 לדבר קצת באידיש.
אני יושבת מול רופא הנשים שאני לא מצליחה בשום אופן להיזכר אם קוראים לו ד"ר אהרוני רפאל או ד"ר רפאלי אהרון, מנסה לנחש איזה סנדביץ' הוא אכל לפני רגע כי תקוע לו משהו בין השיניים, ובעיקר דואגת להתיישב ממש מתחת למזגן.
'הגעתי לגיל' אני אומרת לו, מנסה להריץ איתו איזו דחקה יבשה כמו קרש ולגרד קצת סימפטיה.
והוא, עם בדל הפטרוזיליה בין השיניים, מהנהן בראשו ומספר לי על נפלאות האסטרוגן שבורח ממני כאילו עשיתי לו משהו.
תראו, אין דרך להגיד את זה אחרת, אני מתפרקת.
כואב לי בכל מיני מקומות. בנימי הנימים של גידי הגידים, וגם כשלא כואב, אני יודעת שמשהו מציק.
בעקב ימין מציק דורבן ונפרדתי בצער מכל כפכפי ההוויאנס שלי שגרמו לי להרגיש צעירה וברזילאית עם חוטיני.
צינורות הדמעות בעיניים נחסמו והדמעות זולגות מעצמן, ואני מוצאת את עצמי דוחפת טישיו לתוך החזייה, כמו סבתא שלי, שנהגה להכניס לשם ממחטת בד יפה ומגוהצת.
המפרק הטמפורומנדיבולרי שלי, בצד שמאל של הלסת השמיע קולות וקנאקים עד שיום אחד נתקע, ומאז אפילו בעגבניה קשה לי ללעוס, ואני מחשבת כל לעיסה ולעיסה.
המים הקרים מהמקרר קרים לי מדי. המים החמים מהקומקום חמים לי מדי.
כבר מזמן לא ישנתי לילה שלם, והלב דופק פתאום כמו משוגע.
נו, אז שלא אדבר באידיש? מה עוד נשאר לי לעשות?
אז קיבלתי מהרופא את המדבקות הקטנות והחמודות האלה שמלאות בהורמונים בלתי נראים, עם הוראה להדביק אותם בקו הביקיני.
אתן מצאתן לאחרונה את קו הביקיני שלכן? אני עדיין מחפשת.
הוא נשאר אי שם בשנות השלושים שלי. צעיר דק וחטוב.
ואז, חזר ע. מגרמניה, וסיפר ששם, במלון, בשעת לילה מאוחרת, נותנים סרטים כחולים.
'הופה', אמרתי לעצמי, מתאמצת להגיע לפרוסות האבטיח, תוך כדי שהכתף שלי יוצאת מהמקום, מה כבר נשאר לעשות חוץ מסקס, הסידן במילא בורח בכל דקה שלא משתמשים בו.
ניסיתם פעם להזמין סרטים למבוגרים מערוצי הכבלים? לא, כי אם יש משהו שמכבה תשוקה במקום להבעיר אותה, זו חברת הוט.
גררתי את עצמי למיטה, נזהרת על העקב, על הברך, על הכתף, על המפרק, תוך כדי שאני מוחה שוב את עיניי הדומעות, נצמדתי לע. והתחלנו את המשחק המקדים שקוראים לו: 'קוד הורים'.
כי שם, בהוט הקרירה החליטו לשגע אותנו: קוד הורים, תעודת זהות, עוד פעם קוד הורים, ארבע ספרות אחרונות של כרטיס אשראי, ואני מרגישה שעם כל פעולה כזו, עולה לי גל חום כזה, ואני הופכת נרגנת יותר מהרגיל.
וככה, ע. מצא את עצמו קם, בכל פעם מהמיטה, בלי מאמץ או אנחה, והולך להביא את הארנק, ואחר כך את משקפי הראייה שלו, ושלי, ושנינו, עירומים, מנסים להגיע לזווית הנכונה.
של כרטיס האשראי, מול המנורה הקטנה, כדי לקרוא את ארבע הספרות.
אני לא יודעת בן כמה מי שהמציא את ההטבעה של הספרות על הכרטיס, אבל אני מאחלת לו כתף קפואה, וקנאקים בברך ושלא יעשה סקס עד סוף חייו.
בשלב כלשהו, כבר יצאה נשמתנו לאיזה ארטיק מגנום פיסטוק טוב לפני השינה, שהוא גם מתוק וגם משביע, וגם עונה על חשקים מסוימים ולא צריך קוד הורים בפעם המאתיים כדי לקלף ממנו את האריזה.
'הנה', אנחנו אומרים אחד לשני בהתרגשות 'זה מתחיל'.
ועל המסך, מופיעה דמותו הגמלונית של איזה פרופסור, שמזכיר לי את רופא הנשים שלי, זה מהבוקר, עם הפטרוזיליה והשיניים, והוא מתחיל לדבר על 22 תנוחות שישפרו את חיי המין שלנו.
איפה הסרטים האלה של פעם כשהאישה שהתקלקל לה הסיפון מתחת לכיור והאינסטלטור עם הריבועים בבטן מגיע ועוזר לה גם לגרוף את המים?
איפה בעלת הבית שחייבת דחוף גנן או מנקה בריכות או את שניהם יחד?
בסוף הסתדרנו עם הכרטיס, עם הספרות, עם קוד ההורים, עם המשקפיים ואפילו המפרק בלסת השתחרר לי.
'ממי,' אני מתפנקת לתוך הצוואר הנעים של הגבר שלי, מנסה להסדיר נשימה ולשחרר התכווצויות בכל מיני מקומות, 'כשאתה קם להביא מים חצי קרים חצי חמים, תביא לי גם את הכדור נגד כולסטרול, טוב?'
יקירותיי! אני בטוחה שגם לכן יש חוויות רבות שאתן רוצות לכתוב עליהן, נכון?
אני מזמינה אתכן למפגש כתיבה קייצי.
סדנה חד יומית של שלוש שעות.
כתיבה אישית, כתיבה ברשת, עם המון הומור, רגש, ושיח נשי.
איפה? איפה שתרצי, הזמיני אותי אלייך לסלון עם עוד חברות ויחד נעביר מפגש כתיבה קייצי.
פרטים אצלי: יעל , בלוג משלך – 0523716176
yaelikarmi@gmail.com
