אתה אף פעם לא גדול מכדי לשחק

בעוד שבעבר משחק נקשר בעיקר בעולם הילדות ומבוגרים נהנו ממגוון מוגבל של אפשרויות משחק, כיום הטלוויזיה, קונסולות משחקים, אפליקציות לטלפון הסלולרי ועוד זירות משחק, הפכו את המשחקים לנחלת הכלל. המשחק מאפשר לילדות להתמשך ולקבל ביטוי גם בתקופת הבגרות. מכאן, בסקאלה בין היותו של משחק פעולה משחררת שאין בה יעוד תכליתי, למשחק כמהלך המקנה כלים להתמודדות עם העולם הממשי, עולות שאלות אודות דמיון ושוני בין משחק בעולם הילדים לבין משחק בעולם המבוגרים.

"משחק" הוא מושג שניתן להתייחס אליו ברבדים רבים ולמצוא תחתיו הקשרים מגוונים. המילה "משחק" זוכה במילון אבן שושן למספר פרשנויות ביניהן: "(1) שעשוע, התעסקות בדבר משעשע ומהנה (תחרות, ספורט וכדומה), לבילוי זמן ולתענוג בחברה או ביחידות… (2) כלי או מכשיר שמשחקים בו… (3) אופן ההצגה של שחקן-התיאטרון, ביצוע תפקידו של השחקן.."[1].

בספרו "משחק ומציאות" גורס דונלד ויניקוט ש"משחק הוא … חוויה יצירתית תמיד … ברצף מרחב-זמן, צורה יסודית של לחיות"[2]. כמו כן לראייתו המשחק הוא דרך לגילוי עצמי ולגילוי הזולת, ולפיכך חיוני להתפתחות. בעבר הייתה הפרדה ברורה בין משחקי ילדים (מחבואים, שוטרים וגנבים, חברים דמיוניים ועוד) ובין משחקי מבוגרים (פוקר בלילה או טניס בבוקר שבת). בנוסף, ניתן היה להצביע על שונות באובייקטים שליוו את פעולת המשחק בקבוצות גיל שונות. התבוננות על שדה המשחק בימינו מצביעה על כך שהפרדה זו הולכת ומטשטשת. לדוגמה, משחקי מחשב שונים משמשים ילדים ומבוגרים כאחד. יתרה מזאת, חלק ממשחקי המחשב הפכו נקודת מוצא למשחקים דומים גם מחוץ לסביבה הווירטואלית, למשל "Escape Room" – פורמט המציע משחק הרפתקה דמיוני הנחווה באופן ממשי ומשוחק באופן דומה על ידי שחקנים ממגוון רחב של גילאים.

בספר "האדם המשחק" דן יוהאן הויזינגה במשחק כפעילות המהווה יציאה מהעולם הממשי אך בו זמנית ככזו המבנה תרבות. לגרסתו של הויזנגה המשחק הוא (גם) "מעשה של חירות" ועינינו "אינו החיים גופם …עינינו יציאה מהם לפעולה שלשעה, שמגמה לה משלה"[3]. עם זאת הויזנגה טוען ש"דבר שתחילה היה משחק חזר ולבש לאחר מכן צורת דבר שאינו משחק והקרוי מכאן ואילך בשם 'תרבות'…"[4]. מכאן שדפוסי ההתנהלות של האדם בעולם נלמדים ומנוכסים גם דרך פעולת המשחק. רולאן בארת מתייחס לסוגיה זו במאמרו "צעצועים" בו הוא דן במהותם של צעצועים המשמשים למשחק וגורס ש"הצעצועים הנפוצים הם במהותם מיקרוקוסמוס של עולם המבוגר: כולם שחזורים ממוזערים של חפצים אנושיים, כאילו בעיני הציבור אין הילד בסיכומו של דבר אלא מבוגר בממדים קטנים יותר, אישון שיש לספק לו חפצים ההולמים את גודלו"[5].

בסקאלה בין היותו של משחק פעולה משחררת שאין בה יעוד תכליתי, למשחק כמהלך המקנה כלים להתמודדות עם העולם הממשי, עולות שאלות אודות דמיון ושוני בין משחק בעולם הילדים לבין משחק בעולם המבוגרים. מה הם משחקי מבוגרים? האם ובמה הם שונים ממשחקי ילדים? ; האם המשחקים נשארו אותו הדבר? האם הם משתנים? באיזה אופן? ; מה מקומו ותפקידו של משחק בחיי המבוגרים? ; האם משחק הוא אמצעי לאינטראקציה חברתית או אולי אלמנט המאפשר הימנעות ממנה? ; כיצד משפיעה הטכנולוגיה על משחקי המבוגרים? ; מה קורה למשחק בין עולם אמיתי לעולם וירטואלי?

בכנס "גדולים משחקים – על משחק וצעצועים בעולם המבוגרים" שיתקיים מחר יום שני, 2.5 , בקמפוס צפון של סמינר הקיבוצים, יבחן מושג המשחק בעולם המבוגרים וכיצד באים היבטים שונים של משחק בשדה העיצוב.

לדוגמא: בהרצאה "פּוּס כַּדּוּר הָאֶרֶץ" יציג יאיר אנגל רעיונות ודרכים בהן משחקים ומשחוק של המרחב העירוני יכולים ליצור שינוי חיובי בדרך להפוך את הערים שלנו לטובות ומקיימות יותר

מתוך ההרצאה של יאיר אנגל : פרויקט פחי אשפה עירונייים כחלק ממשחקי רצפה, לוצרן, שוויץ

רעי דישון, שמשחק באש מאז ילדותו וכיום הוא (גם) אחד מארבע הנציגים האיזוריים של אירגון הברנינג מן (פסטיבל אמנות אלטרנטיבי המבוסס על "משחקים" באש), ידבר על ה"ברנינג מן/מידברן ועל "משחקים באש".

מתוך ההרצאה של רעי דישון: ברנינג-מן

עופר זיק, מעצב תעשייתי, מרצה בכיר במכון הטכנולוגי חולון והבעלים והמקים של חברת "T.O.Y – Thinking of You", ידבר על תהליכי עיצוב ופיתוח של צעצועים אירוטיים.

T.O.Y – Thinking of You, צעצועים אירוטיים שניתן (גם) להציג כאובייקט דקורטיבי

עודד פרידלנד, שלפני 25 שנה היה עובר מחנות לחנות עם מאפרה פרי עיצובו וועכשיו הוא בעליה של חברה למוצרי מתנה (Monkey Business), ידבר על פיתוח מוצרי מתנה הפונים לקהל בוגר עם נפש צעירה, ויגע בגורמים השונים המשפיעים על הצלחתם או כישלונם בעולם המסחר.

מתוך ההרצאה של עודד פרידלנג: קורקרס – סטודיו רדיש למונקי ביזנס, צילום: סטודיו דן לב

שי ברמלי שפיתח פורמטים של משחקי טלויזיה כמו "כלוב הזהב" ו"drop my family", יציע הצצה אל מאחורי הקלעים של בניית פורמט למשחקי טלוויזיה וידבר על הדרך להוביל גדולים לשחק ולצפות במשחקי טלויזיה.

שי ברמלי, כלוב הזהב, צילום: איתמר כהן

כמו כן ירצו בכנס פרופ' מל רוזנברג, שהרצאתו תעסוק בנושא איך נוכל לחזור ולשחק שוב ביצירה ובחיים; ורד פנואלי, שתייחד את הרצאתה לנושא, כיצד נראה המפגש בין צורה ופונקציה בתכנון ועיצוב משחקי מחשב ואינטראקציה; גיא עמיעד שידבר על מהלכים שיווקיים שגרמו למליוני אנשים ברחבי העולם לצאת מהבית ולהתחיל לשחק; אליה ברטל שתציע הצצה על האופן בו מופיעים משחקים באומנות הישראלית; רונן לייבמן שירצה על משחקי מחשב כזירת האומנות העכשוית; וגליה חי שתעסוק בשאלה מי המבוגרים שאוספים צעצועים, איזה צעצועים הם אוספים ולמה? ;