אשה בפלוס מודה למחנכת משכמה ומעלה.

יש מחנכות מדהימות. יש מחנכות מעולות. יש מחנכות שאוהבות ילדים של אחרים. יש מחנכות שעובדות מתוך תחושת שליחות ועם לב גדול ומכיל. בני זכה באחת כזו. וגם אנחנו כהוריו זכינו בה. אחרי שפרסמתי את המכתב בקבוצת הורים בפייסבוק, קיבלתי תגובות רבות גם בפומבי, אבל הרבה יותר בצורה פרטית. לאור התגובות, החיזוקים והרוח הגבית של חבריי ההורים אני מפרסמת את המכתב שנתנו למחנכת לקראת סיומה של שנת הלימודים הנוכחית. שנה מטלטלת, שנה מלאת תהפוכות, שנה של רכבת הרים מטורפת. מפאת השמירה על כבודה וצנעת הפרט (בנוסף לכל הסופרלטיבים היא גם ענווה מאוד) לא נקבתי בשמה או בשמו של בני. שנזכה למחנכות כאלו. אמן.

בחורה עם מחשב נייד
"XXXX היקרה.
זר לא יבין זאת.
מי שאין לו ילד מיוחד לא יבין את המשמעות – מלבד המחנכת שלו ששמה לה למטרה לטפח ולהעצים אותו.
בתור מי שמילים באות לה בקלות, מצאתי את עצמי נאלמת כשאני רוצה לכתוב לך ולהודות לך על כל מה שעשית בשבילנו.
XXXX – תודה!
תודה ענקית ועצומה על כל מה שעשית בשביל הילד שלנו בשנתיים האחרונות.
על שתיווכת, עזרת, הכלת, השתדלת, ניסית, לא התייאשת, רוממת, הגדלת והרמת מתחתית.
תודה על שראית את הילד שהוא, מעבר ללקויות, מעבר לבלגאן, מעבר לאבחונים.
תודה על שעזרת לנו לצאת מחושך לאור.
תודה על שנתת לנו לראות את הקצה המואר של המנהרה.
תודה על שתמכת בנו כהוריו ודאגת ליידע ולטפל בבעיות ובקשיים באהבה וברכות, גם בקשיחות וללא ויתורים כשהיה צורך.
תודה על שנתת מעצמך ולא ויתרת לו ועליו
גם כשהיה נראה שהוא לא רוצה עזרה.
אנחנו מאחלים לך ולילדייך מחנכת עם לב, נשמה, רגישות, תבונה ואהבה אין קץ – כמו שאת לילד שלנו.
אנחנו מקווים שזו איננה מתנת פרידה אלא "מתנת קיץ" עד ספטמבר.
שתהיה לך חופשה נעימה ונהדרת.
באהבה והערכה.
משפחת ירון"
ליטל ירון
בוחרת כל יום מחדש להסתכל על הדברים מהצד החיובי, מהפלוס. כותבת על החלקים המצחיקים ואם אין, מנסה למצוא. לא נולדתי אופטימית, אני כנראה פסימית בהחלמה או אופטימית בהתהוות. מג'נגלת כמו רבות בין האיש, הילדים, הבית והעסק. לא שוכחת גם זמן לעצמי, קוראת, מצלמת וכותבת גם בלוג מקומי - מגלה את השרון. מוזמנים להציץ http://bloghasharon.blogspot.co.il/