צילום: ליאת לופט-מוריטו
ימי האביב ביפן יפים, אופטימיים ומבשרים על סופים והתחלות. במוסדות הלימודיים נפתחת שנת לימודים חדשה בתקופה הזו. וכמו פריחת הדובדבן, בתקופה קצרה מתרחשים להם שינויים וחידושים רבים.
התחדשות והתרגשות באויר. הבכור סיים את בית הספר היסודי. האמצעית הופכת לבוגרת בגן. ואני חוגגת ארבעים אביבים. אנחנו חוגגים את פסח בטוקיו ופריחת הדובדבן היפיפיה והצחה יוצרת רקע לבן וחגיגי לכל המאורעות המשמחים הללו.
בבית ספר היסודי הילדים לא נדרשו להגיע בתלבושת אחידה. המערכת היפנית חכמה. היא מוליכה, מצעידה ומנתבת את הילדים לתוך המערכת בצעדים הדרגתיים ורכים, שהמעברים לא יהיו דראסטים ושהילדים ישתלבו במערכת בקלות וללא ספקות.
מפגש, ארוע, טקס ועוד טקס. לא נגמרים הטקסים והארועים האלה. ארוע סיום בבית הספר לאימהות ולילדים, מפגש כיתה, טקס רשמי עם כולם, טקס לא רשמי, מסיבת אפטר פארטי אחרי הטקס הפורמלי במלון עם הילדים ואימותיהם, מסיבה שכללה ארוחת ערב, מצגת ומשחקים. לטקס הרשמי נדרשו הילדים להגיע בחליפות מחויטות. זה הזכיר לי סיום טירונות ואת המשמעת בצבא. המחוות, השקט, הטקסיות והרשמיות, עמידת דום לפני כל נאום של מורה או מנהל. אפרופו הנאומים, זה לא בשביל אדם חסר סבלנות כמוני. הם מונוטוניים, רציניים ובלתי נגמרים, ואינם פוסחים על אף מורה, בזה אחר זה. לעיתים יש קצת אקשן עם מורה שבעיצומו של נאומו לא מצליח לקרוא את הכתוב מהדף ומתייפח בבכי. משיכות האף הקטנות של ההורים המרוגשים נשמעות ברקע כמו מקהלה. כשהילדים נכנסים לאולם מחויכים ובסדר מופתי, זה אחר זה, לפי סדר ה א'-ב' היפני, ולקול מחיאות הכפיים של הקהל, גם אני לא יכולתי לעצור את דמעות ההתרגשות. כל ילד נקרא לקבל את תעודת הסיום אחרי קריאה בשמו. הוא עונה: הייי! (כן), ומגיע לקחת את התעודה, מושיט את יד ימין בזוית ישרה, ואז את יד שמאל באותה הזוית, מקבל את התעודה ומשתחווה.
צילום: ליאת לופט-מוריטו
צילום: ליאת לופט-מוריטו
במהלך חופשת האביב חגגתי יומולדת מיוחדת. יצאנו מטוקיו למקום יפיפה בצ'יבה. חגיגה של תובנות. חגיגה של משפחתיות והבנה פנימית שאת העיקר בחיי עשיתי. הקמתי משפחה. וכל השאר זה בונוס. ואת הבונוס הזה, לשם אני מכניסה את הדברים שחשוב לי לממש, אני מתכוונת להפסיק לדחות ולגרור. כי עכשיו זה הרגע. חלומות ברי מימוש הנה אני באה!
בין ההחלטות והתובנות שהגיעו בשערי בינה, החלטתי למשל להיות יותר ישירה עם אנשים כדי לא להסתובב עם מחשבות שליליות ולהיתקע שם רק כי לא אמרתי בזמן, לא הערתי נקודתית במקום.
החלטתי להימצא בחברת אנשים שעושים לי טוב ואני להם.
הבנתי שהמשמעות האמיתית לחיי היא ללמוד כל יום ולהוסיף באהבה. ולבסס אותה ראשית במעגל הכי קרוב לי, עם המשפחה, ומשם לצאת למעגלים רחבים יותר.
ימי הפריחה של עצי הסאקורה הצובעים את יפן בלבן ספורים, ובכך מחדדים את סמליותה של יופיה הרגעי.
פריחת הדובדבן
נולדתי ביום הרביעי של פסח. עם כל השינויים וההתחלות והטקסים לא הזנחתי לרגע את פסח היקר. מירקתי את הבית, הסתרתי החמץ, דאגתי למצות ולמאכלים כשרים לחג. וחגגתי את הסדר עם חברים במסעדה ישראלית בטוקיו. הפעם הצטרפו אלינו טומו-צ'אן ובנה התינוק אקירה, חברתי ושכנתי המתעניינת בישראל, ביהדות ובעברית מאז היכרותה עם משפחתי.
לפני ימים אחדים בני בכורי התחיל ללמוד בחטיבת הביניים. גם פה היה טקס כמובן. שלוש שעות של נאומים וצילומי הכיתה וההורים. עולם אחר מהיסודי. מעכשיו עליו להגיע מדי יום בתלבושת אחידה. מדים הכוללים חליפה ועניבה כמו בתמונה שלפניכם.
"הוא נראה כמו סלרי-מן קטן" ('אנשי משכורת', כך נקראים העובדים ביפן) אני אומרת ליפני שלי, והוא מחייך:
"זה ממש ככה, הם עולים עוד שלב בהשתלבות במערכת היפנית".
בהצלחה!
צילום: ליאת לופט מוריטו©
מיה צ'ן שבה לגן ואני חזרתי להכין אובנטו מדי בוקר, אחרי הפוגה של שבועיים.
הכנה וצילום: ליאת לופט-מוריטו
המשך חג שמח וימי אביב נעימים ואופטימיים,
מזל טוב לבלוג שלי שחוגג החודש שנתיים!!
שלכם,
ישראפנית