ארונות ותקליטים

בחורה עם מחשב נייד

יש לי שתי חברות שאיבדו הורה בגיל צעיר. אחת מהן מספרת על זה בתחילת כל היכרות חדשה. מבחינתה, אי אפשר להיות איתה בקשר כנה, בלי לדעת עליה את העובדה הזו. השניה, חושפת זאת רק לאחר היכרות ממושכת ועמוקה. הלגטימיות של כל אחת מהבחירות שלהן, ברורה לכולם. מדובר בחויה קשה שלהן וזכותן לבחור מתי ולמי נכון לחשוף אותה. אף אחת מהן לא מקבלת תגובה שלילית בגלל הבחירה שלה.

אבל מה קורה בחויות אחרות שאין להן לגיטימיות חברתית, כמו יתמות? חויות שהחברה מעבירה לנו לגביהן מסר (גלוי או סמוי) – אל תדברו על זה. בזמנו סיפרה לי מישהי שעברה שתי הפלות, שאחרי ההפלה הראשונה היא שמה לב שהיא משקיעה יותר מאמץ בהסתרת ההפלה מבהתמודדות עם האובדן שעברה. בהפלה השניה היא החליטה שלא משנה שהחברה מלמדת אותנו שאנחנו צריכות להתבייש בהפלות, היא משקיעה את האנרגיה שלה בטיפול בעצמה ולא בהעמדת פנים שהכל בסדר. למדתי ממנה כמה כוחות נגזלים מאיתנו על ידי הסטיגמות של החברה מצד אחד, וכמה כוח יש לנו לא להסכים לכך, מהצד השני.

להיות בארון זה כואב מאוד. חוץ מההתמודדות עם הדבר עצמו, כאב גדול נוסף בגלל הארון, בגלל שהחברה לימדה אותנו שמה שאנחנו זה מבייש. אין צורך במילים מפורשות, בשביל שילדים יבינו את זה. מישהי סיפרה לי שהיא זוכרת איך בגיל 3 היא כבר חשבה לעצמה שהיא תתחתן עם חברה שלה אבל אסור לה לספר על זה לאף אחד. איך גדלה ילדה שמגיל כל צעיר למדה שמה שהיא רוצה, מה שיגרום לה אושר, הוא משהו מביש? משהו שאסור שאף אחד ידע עליה? כמה מחשבות שליליות על עצמה היא הפנימה עד שהיא כבר בטוחה שהן אמת לאמיתה?

הילדה הפנימית שלי

אנחנו לא צריכות להאמין לסטיגמות שהחברה שמה עלינו ובטח שלא לסבול בגללן. חשוב שגם מי שבוחרת להישאר בארון מסויים, תנסה להפריד עם עצמה – כמה מתוך הקושי שלה נובע מההתמודדות עצמה וכמה בגלל שהחברה לימדה אותה דברים שליליים על הארון שלה. אלו אמירות שליליות על מי שהיא, היא ספגה מהסביבה? האם האמירות הללו באמת נכונות? איך אפשר להחליף את התקליט הזה בתקליט שאומר אמירות נכונות?

השלב הראשון בתהליך ניקוי המחשבות מהמסרים השליליים שספגנו, הוא להסתכל על הילד/ה שבפנים, ילד/ה שעדיין בטוח/ה שהיא לא בסדר. אם היית פוגשת ילדה כזו, שבטוחה שהיא פגומה כי זה מה שהיא שומעת מהסביבה, מה היית אומרת לה? איך היית נותנת לה בטחון שהיא בסדר גמור בדיוק כפי שהיא? מה שהיית אומרת ועושה לילדה חיצונית, אלו אותן האמירות והמעשים שהילדה הפנימית שלך רוצה לשמוע. ומגיע לשמוע אותם, כי באמת, היא בסדר גמור בדיוק כפי שהיא.

תחיה נס
לפני 34 שנים יצאתי למסע. חלק גדול ממנו היה קשה מאוד, חלקים אחרים היו נעימים. במהלך המסע הגעתי למקומות שהחלטתי לאמץ להמשך דרכי ומקומות שלימדו אותי מה לא נכון עבורי. אחת מנקודות המפנה המשמעותיות היתה "עוצמת הרכות" שלימדה אותי איך לצעוד באותם השבילים בדיוק, רק עם קבלה עצמית ורוגע. כיום המסע שלי ממשיך בירושלים, עם עליזה אשתי ובקליניקה שלי, עם נשים אמיצות שרוצות לבחור כיצד הן צועדות ונותנות לי את הזכות ללוות אותן במסען.