ארוחה רומנטית לחבר דימיוני

לא מזמן הכרתי בחור שבא לפגוש חבר משותף אצלי במסעדה. הצטרפתי אליהם לקפה וארחתי אותם. השיחה היתה נעימה ומשעשעת, התעניינתי ושאלתי שאלות מכוונות, הסתכלתי לו קצת בעינים,צחקנו קצת ודיברנו על כל מיני נושאים, נראה טיפוס מעניין. הוא סיפר שלמחרת הוא טס לתקופה של חודשיים בחו"ל. נפרדנו בחיוכים הדדים ואיחולים לחג שמח. הוא הלך לדרכו ואני המשכתי בשיגרה שלי ובסוף היום כבר לא ממש חשבתי עליו.

בלילה קיבלתי ממנו סמס. הוא הודיע לי שהתאהב וכתב לי שיר אהבה קצר. פחחחח… אמרתי לעצמי במבוכה, שיר אהבה? מה הוא בן שתיים עשרה? יצא לנו אמנם לדבר על ספרים שאנו קוראים בעת האחרונה ולהמליץ אחד לשני על כאלה שאהבנו, איך לא הבנתי שבמשורר עסקינן? ואיך עונים בתבונה וברגישות מספקת מבלי להיות צינית גועלית וספקנית במידה והוא אמיתי, ויחד עם זאת לא לצאת פריירית במידה והוא מסתלבט עלי או סתם טרלללה.

אחר כך היו עוד כמה סמסים, פיוטיים מרוגשים, על גבול הנאיבים, שנגעו לליבי והוציאו ממני חיוכים רחבים בעל כורחי.

למחרת הגיע זר פרחים יפהפה, שוב עם שיר אהבה. ואז הוא טס. ויותר לא התראינו.

עברו שבועיים מאז. הקשר הוירטואלי ביננו הופך למשמעותי בחיי היום יום שלי. שיחות ארוכות, מיילים וסמסים. הפתעות, מתנות קטנות משוק זה או אחר, פרחים בשישי… רומנטיקה. לונג דיסטנס לגמריי, לא אמיתי, תלוש מכל מה שאני מכירה. אני אומרת לעצמי שזה בסדר, שזה אמיתי, שיכול להיות שיש כאלה שהם גם רגישים וגם משוררים וגם גבר גבר, ושזה יגיע לרגע האמת, אין מצב שהוא לא ידע לתת לי את מה שאני צריכה ואוהבת כי זה מרגיש כל כך נכון. הטבע השני שלי, הציני והאדיש אומר את כל הדברים ההפוכים לגמרי. בינתיים אני זורמת. יש לי חבר דימיוני!

אני מתחילה לפנטז. הוא חוזר בשיא האביב שזוף ועייף ממסעותיו. הוא מגיע אלי הביתה, אני לא באמת מכירה אותו אבל הוא כבר חבר קרוב, הבית מסודר, פרחים טריים על השולחן, נרות מפוזרים בחלל, פרופס של רומנטיקה… ריח של עוגה בתנור. עוגה? לא מתוק מדי? אולי לחם. לחם זה תמיד טוב. לא, לחם זה בנלי, לחם זה שיגרה, זה ריח מנחם של משהו כה בסיסי מוכר וידוע. לא. לחם זה לא אני. אני בהחלט לא רוצה להיות בנלית, שגרתית או דודה ביתית ומנחמת בשלב זה. אני רוצה להדליק, להסעיר, לכבוש ולרתק, לפזר סקס אפיל ומסתורין. וריח של לחם לא יעשה את זה עבורי ברגע זה. אולי קדירה של דגים ופירות ים עם אניס ופרנו שיפיץ ריח משכר של ים ארומטי?? מממ… נאכל עם הידיים, נקלף אחד לשני שרימפס, נפתח באצבעותינו צדפה של מולים ורדרדים ונשלה בלשוננו את התוך הרך? לא נראה לי. סקסי מדי לדייט ראשון, צריך לבנות את זה נכון ואמיתי, בלי טריקים זולים.

סלט סשימי עם וינגרט של וואסבי מתוק ועוקצני? מלכת הפיוז’ן לא?? מממממ… לא מתאים! מתוחכם מדי, הפגנת כוח מיותרת שתעלה לי אחר כך בזה שהוא יפחד להיכנס למטבח. פשששש… אתגר לא פשוט ליצור ארוחת אוירה לדייט ראשון מושלם, וזה שאני שפית לא בהכרח הופך את העניין ליותר קל, אלא להפך.

אני עוצמת את העינים ומנסה לדמיין את הריחות שיעשו לי את זה. שיצרו את האווירה שתבנה את הערב. האביב נותן השראה בשלל יבוליו העונתיים ואני רוקמת בדמיוני את הארוחה נותנת לאף שלי להוביל אותי אל חומרי הגלם. אני מרגישה את הטעמים שאני מחפשת בדיוק בנקודה בין החיך ללשון. אני מחברת בין ים ליבשה… בין פשטות של בית חם ומפנק ובין אקזוטיקה חושית מרגשת.

אני מפנטזת ארוחה אביבית לחבר הדמיוני שלי:

תפריט אביבי לדייט ראשון מושלם

שרדונה, של רד פואטרי, זה היין שילווה את הארוחה שלנו. הוא מתאים לקונספט של הערב, הולם בטעמו העמוק והמסחרר את המומנטום שבו כל החלומות יכולים להתגשם.

פלמיירס – מאפיי בצק עלים עם פטריות פורצ’יני.

סלט עלים ירוקים משוק האיכרים, בייבי שרימפס מאודים, וינגרט, שמן טראפלס ופיצפוצי בייקון.

עוף אורגני שלם, מלא בשיני שום, עלי מרווה וטימין, צלוי לאיטו בתנור חם, קריספי בחוץ מתפורר וריחני מבפנים.

ירקות שוק קטנים צלויים בחמאה חומה ומלח גס.

פולנטה רכה עם גרגירי תירס ושמנת חמוצה.

טארט שוקולד מריר, קצפת וניל לא ממותקת, פרלינים של אגוזים וטראפלס של ליקר פטל.