פוסט זה הוא השביעי בסדרה של פוסטים בבלוג זה העוסקים באקטיביזם, הנה קישורים לפוסטים הקודמים:
אקטיביזם 6 – האתגר הנפשי שבטבעונות וחשיבותו של הריק (Void)
אקטיביזם 5 – אנושיות בלב הגיהנום – הבריכה כמטאפורה לשפיות
אקטיביזם 4 – אלכס הרשפט – איך עושים אקטיביזם בצורה הנכונה ביותר?
אקטיביזם 3 – האקטיביזם הקרניסטי
אקטיביסטים 2 – חלק שני – משנה מול דרך חיים
אקטיביסטים 1 – דמויות מההיסטוריה
ביום רביעי האחרון, 2/9/15 קרתה תאונה על כביש 90 לא הרחק מבית שאן. משאית שהסיעה 70 עגלים לשחיטה התהפכה על צידה. המשאית היתה בדרכה למשחטת הבקר של משפחת דבאח (הבעלים של המותג 'אדום אדום' למי שפספס את התחקירים האחרונים שפורסמו באמצעי התקשורת).
נלקח מהבלוג של טל גלבוע באתר מאקו.
בשר הבקר שקונים בסופרמרקט מגיע מכמה מקורות, אחד מהם הוא שחיטה מקומית של עגלים שמגיעים לכאן באניות מארצות אחרות, לרוב אוסטרליה, במה שנקרא "המשלוחים החיים". זוהי אחת מצורות ההתעללות הקשות ביותר ביצורים חיים ומרגישים: עגלים בני כמה חודשים שחיו חיי מרעה שלווים באיזורים הירוקים של אוסטרליה מועלים בצפיפות על אניה ועושים מסע של כשלושה שבועות עד חודש עד שהם "נפרקים" בנמל אילת, במהלך המסע הם כמעט לא אוכלים ולא שותים, כי בהגיעם משלמים עליהם מכס לפי משקל ורוצים שברדתם מהאניה ישקלו כמה שפחות. במהלך המסע הם מתבוססים בהפרשות שלהם וכשהאניה מגיעה, לרוב לנמל אילת הם נפרקים באכזריות תוך כדי מכות ושימוש בשוקרים חשמליים, מועלים על משאית ונשלחים למשחטה.
האנשים שפורקים, מובילים ושוחטים אותם הם ברובם אנשים קשי-יום שמרוויחים משכורת מינימום. אין להם יכולת, זמן או רצון לגלות אמפטיה או להבין שמדובר בחיות רגישות ומרגישות, לעיתים הם מתוסכלים מחיי היומיום שלהם ופורקים את מר ליבם על החיות האומללות שאפילו לא זוכות להגדרה 'קורבן'.
בתאונה האמורה חלק מהעגלים במשאית נהרגו, חלקם נפצעו באופן קל או קשה, חלקם נלכדו בתוך המשאית, זה קרה באחד הימים הכי חמים של הקיץ, באיזור הכי חם בארץ, בצהרים…
מבחינת אמצעי התקשורת זו נחשבה לתאונה קלה, כי היה מעורב בה רק אדם אחד, הנהג שנפצע קל. ו-70 העגלים? הם ממילא היו בדרך להוצאה להורג, והם ממילא לא נחשבים, החטא נגדם הוא ממוסד, כלומר: חוקי, אז לאף אחד לא אכפת אם הם פצועים, צמאים, במצוקה וכו'… הרי אילו מדובר היה בכלבים או חתולים הם היו נחשבים ל"קורבנות" וגם אז לא בטוח שהיו מקבלים התייחסות ראויה, אבל לפחות החוק היה מתנהל מול זה בצורה שונה.
התאונה הקפיצה למקום את בעלי המשחטה ועובדיהם וכן פעילים למען זכויות בעלי חיים שבאו כדי לעזור, להציל ולתעד. כאן החלה להתגלות האלימות במלוא עוצמתה. בעלי האינטרס הכספי בסיפור כבר מבינים שחלק גדול מהציבור נחשף לתהליכים הנוראיים הכרוכים בתעשיית הבשר, תוצאה של פעילות הסברה שעושים פעילי זכויות בע"ח, כשאנשים עושים את הקישור בין הסבל הנוראי והבלתי נתפש שעוברים בעלי החיים האלה ובין הארוחה שלהם, יותר ויותר מהם עושים את השינוי ומפסיקים לצרוך את המוצרים, כך שבעיני בעלי האינטרס הכספי בסיפור הופעתם של הפעילים מתורגמת באופן ישיר לנזק כספי.
כך קרה שהאלימות כלפי הפעילים שהגיעו לשטח החלה כמעט מיד בצעקות, איומים ואלימות מילולית קשה.
עגל אחד, שאין לו שם, אז אקרא לו 1426 על שם המספר שהיה מוצמד לאוזנו, כי כאמור ההתייחסות אליו היא כאל מוצר, הצליח לשרוד את התאונה וברח משם לגבעות. אחד הפעילים הלך בעקבותיו מתוך רצון לעזר לו ולתעד. בשלב הזה קלטו אותו אנשי חברת יצרני הבשר וכמה מהם החלו לרדוף אחריו. הפעיל הבין שאין לו ברירה אלא להמלט והוא רץ משם, משאיר מאחוריו תיק עם ציוד ומצלמה.
הרודפים לא הצליחו לתפוס את הפעיל, אך כן לקחו את הציוד שלו וכשחזר מאוחר יותר לרכב שלו גילה שהגלגלים נוקבו, והעגל – הוא לא נשאר חי, גופתו צולמה מאוחר יותר באותו מקום על ידי פעילים.
עד כאן הסיפור שהיה. הפעיל הגיש תלונה נגד התוקפים והעניין בטיפול המשטרה, אך מעניין להסתכל על זה בהיבט הנרחב יותר: מדוע נדרשה פה אלימות ומהיכן היא הגיעה? הרי הפעילים למען זכויות בעלי חיים לא גרמו לתאונה, לא הם פצעו את העגלים וגרמו לסבל שלהם, הם רק רצו לעזור, להציל את החפים מפשע, להעלות מודעות ולעורר חמלה. הם בעצם רוצים שאף יצור חי לא יסבול, אז איך קורה שאלימות פיזית כה חמורה מופנית נגדם?
*******************************
זה הזכיר לי את דבריו של אחד הפעילים הבולטים למען זכויות בע"ח, פיליפ וואלן. במילים נוקבות ומצמררות הוא עושה את החיבור המזעזע והבלתי נתפש בין תעשיית המזון מהחי, בעיקר תעשיית הבשר, לבין האלימות, העוני והרס העולם המודרני. זה כל כך פשוט, זה מול העיניים של כולנו, ובגלל שילובי אינטרסים כלכליים תוכנתנו לא לראות את זה. אבל וואלן לא שוכח לציין בסוף דבריו שנראה שכיום העולם מתעורר.
כמה מילים על האיש: פיליפ וואלן נולד בשנת 1950. הוא עשה קריירה מרשימה בתחום העיסקי ובגיל צעיר יחסית הגיע להיות סגן נשיא 'סיטיבנק', אחד הבנקים הגדולים בעולם, הוא גם היה חבר דירקטוריון בחברת הענק 'סיטיקורפ'. בשנת 1990, כשהיה בן 40 הפך לטבעוני והחליט לעשות שינוי בחייו, הוא פרש מתפקידו בסיטיבנק כאדם מאד אמיד והפך לאקטיביסט בתחומים שונים של עזרה לחלש, בעיקר בתחום זכויות בעלי החיים. במהלך השנים שחלפו מאז זכה לאינספור תארי-כבוד ופרסים על הפעילות שלו, בין היתר קיבל את תואר "איש השנה" באוסטרליה בשנת 2007.
כיום הוא מנהל ארגון שנקרא: Winsome Constance Kindness (בתרגום חופשי: "הרוויחו חביבות לאורך זמן", אפשר לקרוא על הארגון באתר האינטרנט: www.kindnesstrust.com) בפעילותו העניפה כיום הוא קשור לעמותות רבות של צדקה ברחבי העולם, את חלקן הוא מנהל ישירות ובחלקן הוא תומך, מדובר בכ-500 עמותות שונות.
באחד מנאומיו שפורסם בשנת 2012 (קישור לנאום עצמו בהמשך) הוא מנסה להסביר למה חשוב להוציא את הבשר מהצלחת, ובאחד המשפטים החזקים ביותר בסופו של הנאום הוא אמר: "ציר הרשע לא עובר דרך עיראק, אירן או צפון-קוריאה, הוא עובר דרך ארוחת הערב שלנו…"
הנה כמה ציטוטים נוספים מהנאום:
"בשר הוא האזבסט החדש, הוא קטלני לאנושות אף יותר מהטבק."
"בשר הורג בעלי-חיים, הורג אותנו והורג את הכלכלות שלנו. פליטת גזי חממה ממשק-החי גבוהה ב-50% מזו של כל כלי התחבורה גם יחד."
"פחמן דו-חמצני מתאן ותחמוצות חנקן הורגים את האוקיינוסים שלנו על ידי כך שהם יוצרים איזורי מוות חומציים וחסרי-חמצן. 90% מהדגים שנתפסים ברשתות נטחנים לכדי כופתאות שנועדו להאכיל את חיות המשק, כך שיוצא שהפרות ה'צמחוניות' הפכו בעצם לטורפים הימיים הגדולים ביותר בעולם."
"האוקיינוסים, המהווים את הריאות והעורקים של כדור הארץ למעשה כבר מתים, ועד שנת 2048 ימותו כל הדגים השוכנים בהם."
"כל חתיכת בשר שאנו אוכלים היא למעשה סטירה בפניו של אדם רעב במדינות הלא מפותחות."
"למעשה – אילו מדינה כלשהי היתה מפתחת נשק שביכולתו לזרוע חורבן כה רב, היה העולם מתאחד ומנחית עליה מכת מנע שהיתה מחזירה אותה אחורה אל תקופת הברונזה, אך לא מדובר במדינה מנוולת אלא בתעשייה, והחדשות הטובות הן שאיננו חייבים להפציץ ואתה, אנחנו יכולים פשוט להפסיק לקנות ממנה."
*****************************
תודה שקראתם.
דעתכם חשובה לי , ואשמח לשמוע תגובות. ניתן להגיב בסופו של כל פוסט.
כמו-כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג. לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למעלה משמאל עם ציור הסיכה והכיתוב “עקבו אחרי”, לבחור באופציה של דואר ולמלא כתובת אימייל. האתר ישלח לכם הודעת אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.
לבלוג יש גם דף שמלווה אותו בפייסבוק. אפשר לעשות לייק לדף ולראות את הפוסטים שם:
https://www.facebook.com/vegan1.spirit
אתם גם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק 'רוחניות וטבעונות' בקישור בא:
https://www.facebook.com/groups/spirit.vegan
שלכם בברכה, מיכל.