לפני די הרבה זמן כתבתי פה את חוות דעתי המנומקת על הספר פרויקט רוזי שקיבלתי לקריאה. מאוד נהניתי מהחדשנות שלו, מהשפה ומהיכולת להעלות נושא לא פשוט כזה.
לדעתי הוא טיפל נהדר בנושא ההתמודדות של אדם בוגר בעולמנו עם אוטיזם ובעיות תקשורת מבלי להיכנס לסטיגמות רדודות ומבלי ליפול לקלישאות נמוכות.
מאחר ומאוד אהבתי את הספר הראשון (שהיה אגב רב מכר ומכר מעל מיליון עותקים ביותר מארבעים מדינות!) , כשקיבלתי את אפקט רוזי פתחתי אותו והתחלתי לקרוא בו מלאת ציפייה. האם התקוות התממשו?
על מה הספר?
דון ורוזי, כבר נשואים ועכשיו כבר מתגוררים בארצות הברית אליה הגיעו מאוסטרליה, נאלצים להתמודד עם חיי הנישואים שלהם. בדיוק כמו בפעם הקודמת בפרויקט רוזי, גם הפעם דון מנסה למצוא פתרון מדעי לבעיות אנושיות, מה שהולך ומסתבך ככל שהספר מתקדם.
דון הוא כפרופסור לגנטיקה באוניברסיטת קולומביה ורוזי לומדת רפואה. הכל מתוכנן היטב בלוחות ובזמנים על ידי דון כמובן, עד שיום בהיר אחד שגרת החיים המתוכננת היטב כולל זמני שתיית האלכוהול פתאם משתנה. לא ממש ברור למה זו העלילה אבל רוזי מחליטה להפתיע את בעלה עם ההודעה על ההיריון שלה. ההודעה נוחתת על דון בדיוק כשהוא עומד לעדכן את רוזי שחברו ג'ין נפרד מאישתו ועובר לגור עם הזוג הצעיר לפרק זמן לא מוגדר.
את השאר תקראו בעצמכם.
למה אהבתי אותו?
פחות אהבתי אוות מהספר הקודם. דברים שהצחיקו אותי שם נהיו פה שחוקים ובנליים וחוזרים על עצמם ולעתים אף משעממים. הדמויות לא ממש עוברות כאן איזשהו תהליך שמעניין ללוות אותן בו, אלא הדברים כאילו פשוט קורים להם. זה היה לי קצת חבל כי יש פה עלילה מעניינת וכל נושא התקשורת של גבר שמתמודד עם היותו כל כך שונה תקשורתית משאר העולם שסביבו אותי באופן אישי מאוד מעניין.
איך זה מתחיל?
מיץ תפוזים לא היה חלק מהתפריט של ימי שישי. אף על פי שרוזי ואני נטשנו את שיטת הסטנדרטיזציה לארוחות, דבר שהביא לשיפור ב"ספונטניות" אך הוביל לבזבוז מזון ולגידול ברשימת המצרכים ובזמן המוקדש לקניות, הסכמנו בינינו שכל שבוע חייב לכלול שלושה ימים ללא אלכוהול. כפי שחזיתי, היעד הזה התגלה כקשה להשגה ללא תזמון מראש. בסופו של דבר, רוזי הבינה את ההיגיון שבפתרון שלי.
ימי שישי ושבת היו הימים המתבקשים לצריכת אלכוהול. לאיש מאיתנו לא היו הרצאות בסוף-השבוע. יכולנו לישון עד מאוחר ופוטנציאלית לקיים יחסי מין.
את יחסי המין היה אסור בשום אופן לתכנן, לפחות לא בשיחה מפורשת, אבל למדתי להכיר את רצף הפעולות שעשוי להאיץ אותם: מאפין אוכמניות מ"מאפיית שמים כחולים", אספרסו משולש מקפה "אוֹתָה'ס", הסרת החולצה מעליי, וחיקוי של גרגורי פק בתפקיד אטיקוס פינץ' מהסרט "אל תיגע בזמיר". למדתי לא לבצע את ארבע הפעולות באותו הסֵדר, מאחר שזה היה הופך את כוונתי לשקופה. כדי לשמר את גורם ההפתעה, החלטתי על הטלה כפולה של מטבע, שתסייע לי לבחור בכל פעם על איזו פעולה לוותר.
לעוד המלצות ודיונים על ספרים – קליק למועדון הקוראות שלנו.