היום החלטתי סוף סוף לשבת ולכתוב אותו, את הבלוג החדש שלי. אני חושבת עליו ומהרהרת בו כבר זמן רב מדיי. חושבת איך ומה לכתוב. ויש לי כל כך הרבה.
מאחר וזה הפוסט הראשון בבלוג הראשון שלי ראוי שאציג את עצמי ואת הסיבה שבכלל החלטתי לכתוב בלוג. כמו כן, אני רוצה לספר לכן על מה אני הולכת לכתוב.
אתן – הקוראות או מי שאני מקווה שתהיינה קוראותיי חשובות לי מאוד. וזה לכשלעצמו מרגש בטירוף.
אז אתחיל.
אני רונלי עם צירה בנון, בת 35 ממרכז הארץ, אישה, פמיניסטית, בת זוג, לקוית ראייה ושמיעה, יועצת ארגונית, ציירת, פסלת ומרצה. ואני עוד הרבה דברים אחרים.
את שנת 2018 סימנתי לי כשנת האומץ שלי.
את הצעד האמיץ הראשון שעשיתי מתוך מחשבה שחסר לי אומץ, עשיתי כבר בסוף שנת 2017. אז נחשפתי מול כל מי שהתעניין בסרטון וידאו שרץ ביוטיוב. על הדרך שהובילה אותי אליו אספר בפוסט אחר.
הבנתי שחסר לי אומץ להיות אני, להיות נוכחת, לעמוד על שלי. אומץ שחסרונו גורם לי לא להשתתף בשיחות, לא לרצות להתבלט, לא לרצות לספר ולהיחשף. חסרונו מונע בעדי להתקדם על עבר המטרות שלי.
כמי שמאז ומעולם חתרה לעבר השגת כל מטרה, ובהצלחה יתרה, החלטתי שאני חייבת למצוא לזה פתרון. חייבת להשיג אומץ. בהבנה הבסיסית ביותר שלי אומץ שווה לחשיפה. לכן הפצת הסרטון שלי דרשה אומץ. וגם פתיחת בלוג דורשת אומץ. כי מהי בעצם כתיבה אם לא חשיפת המחשבות, המאוויים, סודות הלב. בדיוק סיימתי ספר שאחד המשפטים שלקחתי איתי ממנו הוא "זה תמיד הסיפור שלנו שאנו מספרים" (ימימה חובב, אורנים – מאוד מומלץ). אז לא משנה על מה אנו כותבות, הקוראת יכולה להכיר אותנו, לדעת מה מעניין אותנו, להבין קצת מי אנחנו ולדמיין איך אנו נראות. כתיבת הבלוג מרגשת אותי, ושקולה בעיניי לכתיבת יומן אישי. ההבדל הוא שכאן היומן חשוף לכל. וזהו מימד האומץ שאני מנסה להשיג.
מה אספר לכן במסגרת הבלוג? על עצמי כמובן. על תחומים שונים בחיי, קריאה, בישול, מחשבות, על מה אני אוהבת לעשות בזמני, מהן האג'נדות החברתיות שלי, על מה אני רוצה להשפיע, ועל מי אני. בעיקר אכתוב על אומץ. מה הביא אותי לכאן ולאן אני מנסה להגיע. בפוסטים בהמשך תבינו גם את מהות השם 'מה שהעיניים לא רואות, הבטן מספרת'. הבלוג שלי לא בהכרח יעניין אתכן, אך כולי תקווה שאצליח בכל זאת להגיע לחלק מכן. כי אני מאמינה שבעזרת כתיבת הבלוג אוכל להכיר נשים מעניינות ולהיחשף לתחומים חדשים. שיח הוא אחד הדברים החשובים שלי ואשמח אם אצליח ליצור שיח סביב הבלוג שלי. אני לא מחפשת את אהבת הציבור, כפי שכתבתי, אומץ הוא מטרתי. אבל כל המטרה באומץ הוא להגיע למקומות רחוקים יותר.
אני מאמינה שגם הכתיבה שלי תשתנה תוך כדי כתיבת הבלוגים. באופן כללי אני רואה התפתחות באופק. הבלוג יכול להיות כלי נהדר להתפתחות אישית, לקידום אישי, ללמידה על עצמי. אז אם תרצו להצטרף למסע שלי אל עבר האומץ, ואולי גם לקחת חלק פעיל אני אשמח מאוד.
רונלי