זו הסיגריה השלישית שלי,
והשעה עדיין לא 10 בבוקר.
כל אחד מאיתנו עובר משברים בחיים.
זו הדרך שלנו להשתפר וללמוד מטעויות.
נורא קל להגיד אתם אומרים… אני מסכימה איתכם לחלוטין.
"אדם ראה נחש נשרף למוות, והחליט להוציא אותו מן האש.
כאשר עשה זאת, הנחש הכיש אותו וגרם לו לכאב מייסר. האדם זרק את הנחש, והזוחל נפל בחזרה לאש.
אז האדם התסכל מסביב, מצא מקל ממתכת והשתמש בו כדי להוציא את הנחש מן האש ולהציל את חייו.
מישהו הסתכל מן הצד וניגש לאדם ואמר: הנחש הכיש אותך,למה אתה עדיין מנסה להציל אותו?
האדם השיב: הטבע של הנחש הוא להכיש, אבל זה לא הולך לשנות
את הטבע שלי, שהוא לעזור.
אל תשנו את הטבע שלכם כאשר מישהו פוגע בכם. אל תאבדו את לבכם הטוב, אך לימדו לנקוט באמצעי זהירות."
-מתוך "לפרוץ את הגבולות"
החיים מזמנים לנו אתגרים שלפעמים אנחנו נשברים וחוזרים להרגל הישן שלנו- להילחם לגונן על עצמנו.
אני לא מאמינה שיש אנשים רעים בעולם. אני מאמינה שלכולנו יש את האפשרות לבחור בין טוב ורע.
זו מלחמה בלתי פוסקת בלאמן את עצמנו לבחור בטוב. כי אנחנו נפגעים. כואב לנו. הדבר הראשון שעולה לנו בראש זה- למה אנחנו צריכים את זה? מה עשינו רע שמגיע לנו את זה?
וגם אני. יכולה לשבת ולבכות שעות על סיטואציה שלא נוגעת אליי- אלא לאדם שפגע בי. בין אם הוא עשה זאת בכוונת תחילה, או שככה הטבע שלו להגיב.
הדבר הראשון שקפץ לי באימייל הבוקר, זה הסיפור על הנחש.
אחרי לילה בו בכיתי ונפלתי לתוך בור רחמים עצמיים של "אני לא מספיק טובה".
זה קורה לי הרבה מאוד לאחרונה. לפעמים אני עוצרת, ומנסה להסתכל על הסיטואציה מבחוץ.
מזה מלמד אותי? מה אני צריכה לשנות, בשביל שהאינטרקציות שלי עם האנשים בעולם יהפכו להיות חיוביים יותר.
אני צריכה קודם כל לחיות עם עצמי בשלום. וזו עבודה יום יומית שאנחנו צריכים לסגל לסדר יום שלנו.
ואנחנו שוכחים. כי היום נמשך, ואנחנו משתדלים. אנחנו נאבקים ומשנים. ובמשבר הראשון- הכל מתפרץ לנו החוצה.
אנחנו אנושיים. ומותר לנו להישבר. אבל מתוך זה צריך ללמוד. צריך להכיר בחולשה שלנו שגרמה לנו להיפגע ככה.
אנחנו אוטומטית חושבים, שאם אנחנו מתנהלים בצורה מסויומת,
אז כולם מתנהלים וחושבים כמונו.
איפה המפתח להצלחה?
אני שואלת את עצמי, בכוונה לפתור את הבעיה שגרמה לי לכאב.
אני צריכה לעמוד על שלי בכל כוחי ולהיפרד לשלום ממקום העבודה שלי?
או מהאנשים שאני אוהבת?
היתה סיבה פנימית שאני אוהבת את מי שאני אוהבת.
היתה סיבה שהתחלתי לעבוד במקום עבודה שבדיעבד אינו בשבילי.
לחזור למקור. לשאול את עצמינו שאלות.
למה אנחנו מגיבים בצורה שאנחנו מגיבים?
ומתי זה הזמן להגיד "ניסיתי. זה לא בשבילי" ?
מאז שאני מכירה את עצמי, התעקשתי על אנשים ומקומות שמאתגרים אותי.
זה נתן לי כוח. אולי כוח להחלים דרך הסיטואציות שאני עוברת.
כי יש בכולנו כאב גדול, שמניע אותנו, או לעשות טוב, או לעשות רע.
אני מאמינה בטוב, כי טוב מחזיר את הטוב לחיינו.
מצד שני, כמה פעמים החזררתי טוב ואותם אנשים ניצלו לאורך זמן את הטוב הזה לצרכים האישיים שלהם ולא למען שלום ושלווה?
מתי צריך להמשיך להילחם, ומתי צריך להגיד "די"?
אז אין די. יש להמשיך להפיץ חיוביות ותקשורת עם עצמך.
ככה העולם הפנימי שלנו יהפוך ליותר טוב, ויהיה לנו את הכוחות להתמודד
עם הכל. וכשאני אומרת הכל, אז זה ה-כ-ל 🙂
הרבה תובנות אני מביאה על עצמי, בבוקר שכזה.