האם ברק פועל מתוך אידיאליזם ותחושה של שליחות ? האם מה שמניע אותו היא תחושה שיש לו ייעוד ועליו לבצע אותו?
ברק טוען שאין לו כוונות פוליטיות. איזה כוונות יש לו?
הרי אף אחד לא עושה אם אין לו איזו כוונה. גם אלטרואיזם זו כוונה.
יש את אלה שיודעים להגיד מה לא טוב. זה לא שהם מציעים אלטרנטיבה. זה לא שיש להם איזו אלטרנטיבה טובה יותר או גרועה פחות. אבל הם יודעים להעביר ביקורת. שפתם רהוטה, האינטלגנצייה שלהם גבוהה ולשונם מחדדת לה חידודים של ביקורת קוטלת.
ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה? – באמת רק את זה. את העובדה שיש ביקורת נוקבת ולא מוצעת אלטרנטיבה.
אני לא מגוננת על ביבי. זה לא שההתנהגות שלו טובה בעיני.
בלי קשר לאדם זה או אחר בפוליטיקה הישראלית כיום, הייתי שמחה שיעמוד בראשנו אדם שטובת העם לנגד עיניו. לא טובת התפקיד, לא טובתו האישית או טובת מפלגתו. טובת העם וטובת המדינה. אדם שיהיה לו בצד הרצון גם חזון. חזון למאה שנים קדימה, נניח. ושמהחזון יגזור יעדים ומטרות עשייה. ככה זה בניהול. אם אין את הדברים, בסדר הזה- חזון, יעדים ומטרות עשייה, אז אין מדדים , לא מתקדמים ולא יודעים לאן, איך, למה וכמה. אבל אפילו אני כבר מבינה שזה קצת מצחיק ואולי אפילו מטופש לרצות משהו כזה.
למה מטופש? מפני שאי אפשר לרצות דבר שאינו אופצייה. אנחנו יכולים תמיד לבחור רק מה שהוא בטווח האפשרויות שלנו. כל דבר אחר, כל דבר שאינו בטווח האפשרויות שלנו, פשוט אינו קיים. לרצות משהו שאינו קיים זה באמת לשחק ב"אילו לסבתא שלי היו גלגלים". אז נכון, נורא כיף לשחק את המשחק הזה לפעמים. מצד שני המשחק שחוק, אני שחוקה. זה לא עושה את העבודה יותר.
הייתי שמחה אילו היה קם לנו מנהיג. לפעמים אני חולמת ומקווה שאם לא ברמה הארצית אז לפחות ברמה המקומית, העירונית. אבל גם כאן, לבקש כזה מן דבר זה לשחק בנדמה לי . משחק שאינו אופצייה אמיתית.
לא חושבת שאין מנהיגים. מתבוננת ולא רואה מנהיג אמיתי. מדוע אלה אינם באים לפוליטיקה? הרי הם בטוח קיימים. זה לא שהמציאו אותם רק בעבר. אני משערת שהמנהיגים האלה, נקעה נפשם מהפוליטיקה. עליהם לעמול כל כך הרבה עד שהם הופכים לנבחרי ציבור, והטיפוס כל כך קשה, שכנראה לא בא להם להיכנס לזה בכלל.
אז בינתיים, והבינתיים הזה הוא כמו להגיד עניין זמני, אנחנו עם אלה שיש… אלה שגם אם התחילו ממקום נכון, אולי איבדו את הדרך.
אז עכשיו זה ברק על נתניהו וממשלתו, שנראים לו חלשלושים ויש להילם ומחר כך זה יהיה האחר על ההוא וכך הלאה, ואנחנו בפה פעור ורופס… כך שאילו לסבתא שלי היו גלגלים היא בטח היתה נוסעת לחפש לנו מנהיג של ממש… ובבניין ציון ננוחם.
