הגיע אלי ילד מקסים, שבכל פעם שהוריו טיפלו באחותו הקטנה, הוא צעק וצרח, לפעמים נתן לה "פליק" קטן בלי שההורים לדעתו שמו לב.
מה לדעתכם הוא הרגיש? ומה הסיבה שפעל כפי שפעל? והכי חשוב: איך מתחילים לעשות שינוי לכיוון הרצוי??
לכאורה, קינא – וכך ביטא את הקנאה.
בתהליך טיפול, מצאנו שהרגש שנוכחות אחותו "הבעירה" בו – הוא כעס, ודאגה, והמחשבות "לא אוהבים אותי יותר, אלא רק את אחותי". בהתנהגותו – ביטא רצון להעלים את "הדבר הזה שלקח ממנו את האהבה של אמא ואבא"….
ההורים הגיעו לתחילת הטיפול כועסים, בתוך מעגל האשמות ועונשים כלפי הילד, שרק הלכו והחמירו.
מצאנו ביחד הנחייה להורים לחבק את הילד כאשר אחותו לצידו, ולהעביר מסר "שיש להם מספיק אהבה בלב לכל הילדים".
הילד התאמן על מחשבה חדשה "אני אהוב תמיד. ואחותי, לפעמים חמודה"…..
כאשר אנחנו מבינים את המקור להתנהגות של ילדינו, ושל עצמנו, יותר קל לעשות שינוי ב "נהר המחשבות" ולהסיט את הזרם לכיוון אחר, חדש, יעיל יותר (עקרונות טיפוליים, מאיירס). זה לא פשוט. לנהר יש כוח עצום, כמו להרגלי החשיבה שלנו. אבל – זה אפשרי!
להתראות, עדי
M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי וטיפול בלקויות למידה,
מתמחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT לילדים ומבוגרים והדרכת הורים.
האתר שלי http://www.adi-kaufman.com/
אבחונים דידקטיים בהסכם עם קופת חולים כללית
