"איזה יופי היה לכם!" פולט הילד שלי מלא קנאה, כמתריס נגדי על גורלו המר להיות ילד של הזמן החדש.
אני יושב מולו ואיני מבין על מה הוא מדבר. זה עתה סיפרתי לו שבזמני היינו רואים פעם-פעמיים סרט בשבוע ולא היו לנו את כל ערוצי הטלוויזיה, הווידאו והמחשב – ובכלל לא היה לנו מכשיר טלוויזיה או מחשב וגם הרדיו שלנו לא ידע אז ללכת (לא היה ווקמן!).
אבל הוא בשלו – "איזה יופי היה לכם! ואיזה באסה לנו שהיום אנחנו הולכים לסרט בקושי פעם בשבועיים-שלוש!"
לך תסביר לילד (עכשיו אני מבין למה קוראים ליצורים האלו ילדים) הזה, המוקף בערוצי כבלים מכל הגוונים ובמחשבים עתירי אינטרנט, שהיום הולכים כל כך מעט לסרט, מפני שהיום אפשר לראות כמויות עצומות של סרטים בכבלים ובמכשירי הדי.וי.די.
ואני מסתכל על הילד שלי הצהוב ממש מקנאה, כאשר אני מספר לו שבזמני לא היו לנו סרטים מצוירים שמרצדים מולך על מסכי הטלוויזיה כמו חיים, כמעט כל שעות היממה – אך הוא בשלו – "כן, כן, איזה תענוג היה לכם – בזמנך היית קורא בחוברות המצוירות על פופאי ושאר חבריו! והיום כל חוברת מצוירת שאני קונה עולה לי תקציב דמי כיס של שבוע!"
כן, כך הילד שלי, שנולד לתוך עולם שאנו רק חלמנו עליו ושעמלנו כה רבות לבנות ולפתח אותו. כך הוא מקנא בי על ילדותי העלובה, עיניו נוצצות מקנאה על שאין צדק בעולם היום, שבזמני היו לי את כל אלה והיום הוא צריך להסתפק בתמונות על מסך הטלוויזיה, שאינו יכול למשש את גיבוריו ולקחת אותן לכל מקום בחוברות. לך תספר לו כיצד הסתובבתי בצעירותי, מדירה שכורה אחת לשנייה, באופניים, עמוס בחוברות קומיקס ששקלו טון, כאשר מאחוריי בעלת הבית נשמה לרווחה על שנפטרה מהבלאגן שלי…
ואני חשבתי לתומי שחלומות הילדות שלנו קמו לתחייה והיו למציאות, בימינו אלו האלקטרוניים. תארו לעצמכם כיצד הבן של האדם מתקופת האבן, קינא באביו שהיה קורא ספרים על אבנים ולא היה צריך להתענות בדפדוף מייגע בין דפי ספרי נייר… איזה תענוג, איזה תענוג – לגלגל אבנים ענקיות מצד לצד במקום להפוך דפים משעממים. הרי גם ספרי הלימוד היו אז כמשחק!
ואז החלטתי לנצור את לשוני, לא לספר לבני על הימים הראשונים שלי בארץ, כיצד הגעתי לאילת, עיר של חולות לוהטים ומדבר החודר על לפתח הבית, של שעמום נוראי מבוקר עד ערב, שהתענוג היחיד שלנו כילדים היה לאסוף קופסאות של סיגריות ולשחק בגולות בתוך גומחות של חול. והרי הוא עוד עלול להתנפל עליי (כמה זמן יכול ילד להחזיק קנאה בוערת בבטן?) בחמת זעם ולצרוח – "חולות לוהטים – היו לכם חולות! אנחנו היום צריכים לנסוע שעות בשבתות כדי לראות קצת חול ושממה! וכל הפוסטרים החלקים והמגעילים האלו הרי לא שווים כלום – לעומת הקרטונים הטבעיים, המחוספסים והממשיים שהיו לכם…"
תסלחו לי אבל אני חושב שילדי הדור שלנו קצת לא מאופסים, אולי בכלל התחילו לייצר אותם במחשב ואיש עדיין לא ידוע מזה…