אני מודאגת משפע תוכניות הבישול, מסעדות השף, פריחת בלוגי האוכל ועליית הרמה הקולינרית של עם ישראל. ולא מתוך געגועי לצניעות של פעם. יותר מתוך חוסר כישרון, רצון או יכולת הבישול שלי, שעלולה להרחיק את הגבר העתידי שלי שעלול חס וחלילה, לרצות שאבשל עבורו. אם הדרך לליבו של הגבר עוברת דרך קיבתו, האם אני עלולה להישאר לבד עם שקית במבה, תפוח ופחית תירס ביד?
אל מול פצצות קולינריה אחרות בגילי, שכישורי הבישול שלהן, ולא חשוב מאיזו עדה, יכולות בקלות לבשל להן ספיישל מאסטר שפית בערוץ 2, אצלי הן יכולות להספיק בעיקר לטיגון חביתה, או שיא התחכום- לפסטה עם רוטב עגבניות.
כבר כחודש עומד על השיש במטבחי הקטן והממש לא עושה חשק לבשל – מעבד מזון מרשים, מפותח ובעיקר ארוז. עוד לא טרחתי לפתוח אותו. אימי חשבה שאם תעניק לי אותו כמתנה לחג, הבת שלה אולי תלך בעקבותיה ותדע לבשל, או לפחות לקצוץ ירקות. התפנית טרם קרתה. גם קשה קצת לרצות לבשל כשאת משתמשת בכיריים חשמליות כי הגז בביתך לא עובד כבר שנתיים. אין לי מושג מדוע הוא לא פעיל, נראה לי שזה משהו שקשור לבלוני גז,
וזה עוד התקדמות מבעבר, בדירתי הקודמת לא היה כלל גז, מה שהיה ממוטט כל מאמה ישראלית טיפוסית , לא ממש הטריד את מנוחתי. מספיק צנועה הייתי בשביל להסתפק בכיריים חשמליות, שנראו כאילו שלפו אותם ממחנה קיץ של הצופים ב-1970. אלה היו ימים שפחות דאגתי לזוטות כמו בריאות ואוכל מבושל, והסכמתי להכניס לגופי אבקות קלות להכנה או דברים פשוטים להכנה כמו חביתה, ופופקורן במיקרוגל. מאז התקדמתי קצת והצלחתי להפיק גם רטבים דייסת שיבולת שועל, ירקות מבושלים, 1.5 סוגי מרקים ואפילו דג בתנור . עם זאת, התנור רק התחיל להתחמם ומסלול שיש ארוך עוד לפני.
מול כל אלו שבישול מרגיע אותם משכיח מהם את הבלי היום, עבורי מדובר במשימה מפחידה, עד כדי כך שאני מעדיפה לפתח את הקריירה שלי, כדי שאוכל להרוויח מספיק כסף ולהקסים את אהובי בארוחות מוזמנות הביתה, ובעוד כמה דברים. אולי איזה תכשיט יפה. בתקווה שהוא מעדיף עיצוב על אוכל טוב. וברור שיש מלא בנים כאלו…
אם התפוח לא נופל רחוק מהעץ, אצלנו בבית בכל הנוגע לבישול , התפוח נבעט קילומטרים. יכולות הבישול המרשימות של אימי נותרו אך ורק בצלחתה. גם אם מדובר ביום חמישי והיא מותשת משבוע עבודה ממושך ודברים נוספים שהיא עושה בחייה, זאת מפיקה תוך מספר שעות ארוחה בת 2 סוגי סלטים, 2 מרקים, 3 פשטידות, פסטה, פיצה ביתית, וזו רשימה חלקית. שקלתי להאשים אותה בחוסר כושר הבישול שלי משום שכשהייתי ילדה היא אסרה עלי לעזור לה בבישולים והניסה אותי מהמטבח, אבל האמת שכל נוכחותי במטבח כללה חיסול עוגיות חמות מהתנור, וליקוק קצפת מהמיקסר. ושעזרתי ללוש בצק התלוננתי שזה נורא דביק,
אוכל מתקשר להכול, גם ליחסים זוגיים. אקס אחר לא הסס להגיד לי :"אישה, את צריכה לדעת לבשל!" ולא שמדובר פה על איזה שייח סעודי, אלא על מי שהיה סטודנט בטכניון. כשפגשתי אותו לאחרונה, אחרי שבע שנות נתק הוא נראה כרסתני משהו, כנראה התחתן עם בחירת קיבתו.
אבל זה מדאיג אותי, לחשוב שאם אין לי את כושר הבישול, אני עלולה לפספס מישהו שאחשוק בו. אחת מחברותי הטובות החליטה להשתמש בכישורי הבישול שלה כדי לתפוס את אהובה דרך קיבתו. זה עבד כמובן. הוא הוזמן לארוחת ערב בביתה יומיים וחצי אחרי שהם נפגשו, מבחינתי, זמן מוקדם מידי בהתפתחות הקשר בכדי שאטרח לקלף גזר עבור מישהו, אך לחברתי היה ברור שהבחור שווה את שטיפת הכלים. הם נשואים, כמובן.
אמרו לי שכשיהיו לי ילדים גם אתחיל לבשל, כאילו שעם לידתם לכדי גם ידיי יקבלו את מגע הקסם של השפים הדגולים ומטבחי יהפוך לזירת יצירות קולינריות הלקוחות הישר מהשולחן של אהרוני. "זה לא ממש עניין של בחירה" אמרה אחותי, "פשוט לא תהיה לך ברירה, הרי ילדים צריכים לאכול משהו ורצוי שזה לא יהיה רק שניצל קפוא ותפוצ'יפס לקינוח". האמת שהרעיון של לקחת את ילדי העתידיים למקדולנד ולהתחרע על ערימות צ'יפס והמבורגרים נשמע לי כמו חלום אמריקאי. אתם יודעים כמה זמן לא שתיתי קולה עם סוכר? בן הזוג יכול להצטרף, כמובן. אני אשלם.