יהיה פה שינוי. כבר יש שינוי. לא משנה מה יקרה, איך זה ימשיך, איך זה יסתיים ומה יהיה הלאה, מה שבטוח זה כבר לא אותו דבר.
וזה בסדר, כי בכל 15 שנות עבודתי בחברה, זה לא אותו דבר. החברה משתנה לאורך השנים, החברה צומחת, גדלה, מרוויחה יותר ויותר מידי שנה (בלי עין הרע). מנכ״לים מתחלפים, אג׳נדות משתנות, השוק משתנה, דרישות הצרכנים משתנות, עוברים לדיגיטל, משתכללים, התפיסות משתנות. אז לא משנה מה, כל הזמן כולנו עוברים שינוי.
מה שבטוח, ב29 לאוגוסט 2013 הכל השתנה. קרה לנו משהו גדול! משהו עצום! הבנו משהו שכולנו ידענו אותו לפני כן אבל אף אחד לא העיז לעשות עם זה כלום. הבנו שאם כל הזמן הכל משתנה, גם לנו מגיע שינוי וגם לנו מגיע יותר. שנת 2014 הייתה שנת ההתאגדות. ולא בכדי. עובדים רבים ממגוון רחב של חברות, מבינים את כוח ההתאגדות. מבינים שבסופו של דבר אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, מבינים שכדי שנקבל יותר אנחנו בעצמנו צריכים לפעול, מבינים שהעתיד בידיים שלנו. ורק שלנו.
כשהגעתי לחברה שבה אני עובדת הייתי אחרי צבא, ילדה קטנה, מפונקת אבל גם מאד חרוצה, שפשוט רוצה להתחיל את חיי האזרחות כשהכל לפניי. אמרתי טוב, שירות לקוחות שנה שנתיים ונעבור חברה. אבל נשארתי, היה נחמד אז ״סוחבים״… ומתחילים ללמוד, וחתונה, וילדים ובנינו, כי אני פוחדת משינויים. והיום, אחרי 15 שנה אני יודעת להגיד, מה שידעתי כבר מזמן, שזה הבית השני שלי, ועל הבית שומרים!
וזו המטרה שלי, לנסות ולדאוג שלאומי קארד תישאר אותה משפחה חמה בבית חם כמו שהיה כאן פעם. והכל מתחיל אצל העובדים כי עובדים מרוצים ומתוגמלים נותנים יותר תפוקה וכך החברה מרוויחה יותר.
אנחנו בעד החברה, אבל הנהלת החברה חושבת שאם אנחנו מאוגדים זה יפגע בהם. בסופו של דבר הם יבינו, כמו שקרה בחברות גדולות אחרות, שעובדים מבסוטים ובטוחים הם משהו שמשפר את מצבם של כולם, גם של המנהלים ואפילו של המאזנים.
רעות פבלוביץ' היא יו"ר ועד עובדי לאומי קארד, אשר יחד עם ההסתדרות מובילה בימים אלו את המאבק לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון בחברה.
