חמישים שנה מאז שילדה בת עשרים ואחת, עם שתי צמות, ישבה לה במיטת בית החולים במחלקת היולדות, מוקפת בזרי פרחים, חייכה חיוך מאושר מאוזן לאוזן והרגישה כאילו עשתה דבר שאף אדם בעולם לא עשה לפניה.
הילדה, זאת אני.
ישבתי לי עם חיוך מאוזן לאוזן, מאושרת שהכול כבר מאחורי, שהצלחתי לעשות את מה שנראה לי בלתי אפשרי, מאושרת וגאה לראות את התינוק המדהים שהבאתי לעולם.
האורחים הגיעו בזה אחר זה, התפעלו מהילד שלי, את המחמאות קיבלתי כמובן באהבה רבה, כי הרי עם התינוק נולדת גם גאוות אם וההבנה שהילד שלי הוא הכי הכי הכי.
נשמתי לרווחה במחשבה שהכול מאחורי ולא חשבתי שבעצם הכול רק התחיל.
אחרי התינוק המדהים הראשון, נולדו עוד שני תינוקות מדהימים לא פחות ועברו חיים כמעט שלמים בהם הם גדלו והקימו משפחות משלהם.
חמישים שנה עברו מאז ילדתי את בני בכורי.
סיבה טובה לחגוג ובראשי החלו לצוץ רעיונות לציון האירוע. ארוחה משפחתית היא דבר של יום יום, מסיבה לחברים כבר הייתה, אז מה כן?
האמת שהרגשתי כי החגיגה הזאת צריכה להיות גם חגיגה של אותה ילדה עם צמות, הרי יש לה חלק לא מבוטל בחמישים השנים שחלפו מאז אותו יום מיוחד.
ברגע שמיקמתי את עצמי בתמונה, ידעתי בין רגע, איך החגיגה צריכה להיראות.
מפגש אינטימי, רק משפחתי הגרעינית, בנים כלות ונכדים, משהו חוויתי בו יהיה עניין לכל הגילאים, משהו שיתאים פיזית לכול אחד החל מהנכדה הקטנה ועד לגילי המופלג, משהו שמתאים גם לבנים וגם לבנות.
קצת חקרתי את ידידינו Google והחלטתי כי צימרים בקיבוץ ניר דוד על שפת נחל האסי יהיו מקום ראוי לאירוע.
לקח חמישה חודשים עד שכל משפחתי וגם הקיבוץ המארח מצאו תאריך בו הצטלבו האפשרויות עם המקומות הפנויים.
האילוצים היו רבים, עבודה, נסיעה לחו"ל, מחויבויות קודמות, מבחני גמר של שנת הלימודים, מסיבות סיום בגן, בבית הספר, חופשות מהצבא וגם סופי שבוע בהם לא היה מקום פנוי.
הסוף טוב, באיחור אבל הגענו ליעד, והנה הבוקר התעוררתי נרגשת ליום הגדול. הדשאים של ניר דוד כבר נראים באופק, הסיור בלילות שאן מוזמן, גם חווית ה – escape park במעיינות העמקים כבר מתואמת, כל שנותר זה לצאת לדרך וליהנות, להיות שלושה ימים יחד עם כל אהובי.
אני כבר רואה בדמיוני את הארוחות המשותפות, את השולחנות סביבם ישבו קטנים עם גדולים וישחקו משחקי קופסה ויתחרו זה בזה כאילו גורלם תלוי בניצחון.
אני כבר שומעת את הציפורים המצייצות על הבוקר, מרגישה את הירוק שמסביב עוטף אותנו בשלווה והמים הכחולים מלטפים ומצננים את חום גופנו.
תהייה התרגשות גדולה, יהיו זעקות שמחה וצחוק מתגלגל של ילדים ואני כמו לפני חמישים שנה ארגיש ניצחון גדול על כי הצלחתי לעשות את מה שנראה לי בלתי אפשרי.
אשב לי עם חיוך מאוזן לאוזן, מאושרת וגאה לראות את המשפחה המדהימה שהבאתי לעולם.
