מעניין כמה מהלשעברים שלי מסתובבים בפייסבוק ומחפשים אותי. בעצם לא ממש אותי אולי את הנעורים האבודים שלהם. דרכי.
א היה מהסוג שברור היה לו שהוא לעולם לא יהיה חבר של שובבה חסרת רסן שכמותי ומצד שני לא יכל להפסיק להופיע והרבה פעמים בלי לצלצל.
אמא שלי ז"ל מאד חיבבה אותו אני חשבתי שהוא פוץ והוא ידע את זה. הברזות קבועות שלי ,דיי רשעיות הייתי אומרת . אני פשוט הייתי מהסוג שלא היה נעים לי להגיד לבחור שמעוניין בי שאני לא ממש מעוניינת בו. כי ממש יפה מצידו שהוא מעוניין בי דימוי העצמי שלי היה דיי מסובך מצד אחד התנהגתי כמו דיוה מצד שני הודתי לכל קהל מעריצי על הטעם הגרוע שלהם בי? מה מצאתם בי? הייתי חושבת לעצמי. "בטח הוא דפוק" הייתי מסכמת ביני לבין עצמי.
שלא תחשבו שרק ריסקתי לבבות, גם את שלי ריסקו לא מעט פעמים. אמהמה אני עוף החול שקם וממשיך הלאה. כי אחרי הכל "מחר יגיע יום חדש".
פתאם בקשה לחברות בתיבת פייסבוק שלי, ארבעים שנה מא, אחרי שריסקתי לו את הלב. ואני מה אגיד לו היום: שאני ממש ,אבל ממש לא יודעת למה זה טוב שהוא יהיה "חבר" שלי בפייסבוק . כי בסך הכל בפייסבוק שלי , לא איכפת לי שזרים יצייצו אבל ל"לשעבר" זה כמו לתת לו משקפים לחיים שלי . כי אני כזאת שמשתפת כותבת כל מיני שטויות ולא נעים לי ממנו .שיראה שאני עושה חיים עם ההולנדי ומכייפת בחיי.
הוא בודאי נשוי עם כמה ילדים. הוא היה אז סטודנט דיי אבוד ופתאום הבנתי שהוא איש ממש נחשב ,אני אגב ממש מופתעת . הוא מעולם לא עשה רושם כל כך כבד. עם זאת יודעת שכל התארים האלו ממש לא עומדים באותו קו של תאר ה"לב הנחשק" או "גבר הסקסי של השנה".
אז חיטטתי בגוגל וואהו אפילו יו טוב שלו מצאתי , מדבר על נושאים שאותי ממש אבל ממש לא מעניינים גם הצצתי לו בפייסבוק. דיי משעמם ומצאתי שאין לי את הרצון לחזור ארבעים שנה בחזרה. ובכלל מה אגיד להולנדי באם הוא יזמין אותי לקפה או משהו כזה.
אז כמו פחדנית או שפנה שאני, לא הסרתי את הבקשה או דחיתי אותה ומאידך לא אישרתי אותה… נמושה זאת אני~
מה אתן הייתם עושות?
