בסוף הסרט "28 ימים" (סנדרה בולוק), משתחררת הגיבורה ממוסד גמילה עם עצה אחת מעניינת והיא:
איך תדעי שהגמילה שלך הצליחה? קני מייד עציץ וכלב. אם שניהם עדיין חיים אחרי שנתיים – סימן שהצלחת.
לא מזמן שוחחתי עם אב, לאחר שהמשפחה אימצה כלב שאולף במיוחד בהתאם לצרכיו המיוחדים של הילד;
"נכון שזה כלב מאולף, אבל בכל זאת… כל הדינמיקה בבית השתנתה… יש בבית עוד מישהו עם צרכים"…
אז למה כלב ולא עציץ?
אחד מגורמי השחיקה העיקריים במשפחות על צרכים מיוחדים, היא ההתעסקות המתמשכת בצרכים של הילד המיוחד.
גורמי שחיקה אלו משפיעים על כלל מערכות היחסים בתוך הבית; בזוגיות, בקשר עם הילדים הנוספים בבית ועוד. מעבר לכל – ההתמקדות בצרכים של הילד מעבר למידה הנדרשת, עלולה להתפתח לחסות יתר או לפינוק, אשר מפריעים לילד לפתח את כוחותיו ויכולותיו.
לשכוח להשקות עציץ – זה רק אנושי ואני לא מכירה מישהו שלא הרג כמה עציצים בחייו…
מצד שני – הטיפול בכלב מאלץ את הילד (ואת משפחתו) להרחיב את ההתעסקות במשפחה מעבר לצרכים של הילד, היות ואין אפשרות להתעלם מהצרכים של בעל חיים שחי בבית. הרחבה זו מקטינה את הסיכוי לחסות יתר או לפינוק מיותר ("קלקול") של הילד.
רבות כבר דובר על הערך החברתי, הרגשי, התקשורתי והקוגנטיבי של הטיפול בכלב, אך מעבר לכל אלה, הערך המוסף העיקרי של האימוץ זה הטיול עם הכלב.
הטיול הוא צורך בסיסי של כל כלב ואי אפשר להתחמק ממנו. לכן, הוא מאלץ את המשפחה לקיים סדר יום.
פעילות גופנית היא תמורה נוספת ממנה נהנה הילד בהיבט הבריאותי.
ועוד יותר נכון, שבשביל לא להרוג עציץ צריך לא פחות משמעת עצמית.
עם זאת, איזה עציץ יקפוץ עליך כשתגיע מאוחר בלילה הביתה?
ואיזה עציץ ינחם אותך כשאתה עצוב?
לעולם לא אשכח את היום בו הבאנו כלב הביתה בהפתעה.
הילדים פתחו את הדלת ולאחר שראו את הכלב, פרצו בבכי ובצרחות של התרגשות.
צ'ופצ'יק הקטנטן, השחור והרעשן – הלך, בינתיים, לעולמו.
את מקומו תפס טייסון, הגדול, שקט והלבן…
הגינה שלנו לא מטופחת מי יודע מה, אבל (מצד שני…) איזה עציץ היה מוציא אותנו לטיול בבוקר?..
[youtube Wc4SMzyYCaQ nolink]