את משגעת אותי! כמה אפשר עוד לספוג?
לא משנה מה אעשה, זה לא יהיה טוב מספיק.
אף פעם לא היה טוב מספיק.
שנים על גבי שנים.
ביקורת.
עוד ביקורת.
גלויה וסמויה.
מדי פעם מילה קטנה, חטופה.
מילה שהתמוססה לה בתוך בליל הביקורת הבלתי פוסקת.
כל יום. כל היום. כל הזמן. בכל שעה.
הצלחתי במשהו? יופי. נחמד.
אבל תמיד יכול להיות טוב יותר.
הכי טוב.
אף פעם לא מספיק טובה.
אף פעם לא מספיק שווה.
תמיד כמעט.
תמיד ליד.
תמיד בערך.
אבל למה? שאלתי. תגידי לי למה?
למה שום דבר לא יהיה מספיק טוב בשבילך?
מה עוד את רוצה שאעשה?
אני עושה כל מה שאני יכולה.
בעצם לא, אני עושה מעבר ליכולתי.
ולא עוזר.
ואם קשה? אז מה!
ואם טעיתי? אז מה!
מה קרה?
אי אפשר להבין? אי אפשר להכיל?
אי אפשר לקבל? איך שאני?
תפסיקי!
די לשפוט אותי.
עצרי.
עכשיו!
דיאלוג שניהלתי.
