אושר עילאי – אפשר לבקבק את זה?

לפני יומיים הייתי מאושרת
מאושרת ממש, מהסוג שמעלה חיוך גדול שלא יורד מהפנים , מהסוג שמכנים "מכף רגל עד ראש." אושר שהוא לא תלוי בן זוג, לא קשור בשום אופן לילדים, לא אושר של "בערך" או כזה שחשים כש"אמורים" להיות מאושרים.
אושר גדול, נפלא, צבעוני ותוסס וחי , אושר שמילא את כל כולי והיה קשור אך ורק בי.
הלכתי להופעה של הצמד "אייר סופליי" שהתקיימה בב"ש, עיר הבירה שלנו.
הכל התחיל לפני כחודשיים, בשעת בוקר, עת שתיתי את "קפה הדומיה" שלי . בעיון שגרתי בעיתון ראיתי פתאום כתבה קטנה המבשרת על ביקור בארץ של הצמד "אייר סופליי" ועל ארבע הופעות מתוכננות, מתוכן אחת בב"ש – כלומר, קרובה מספיק כדי להזדקק לבייביסיטר "סטנדרטי" ומאפשרת לצאת בשעה סבירה מהבית אחרי "תיוק" הקטנה.
חיכיתי בסבלנות שתפתח הקופה והתקשרתי לברר "הכצעקתה". כמובן שהתנצלתי קודם שאני לא כ"כ קיטשית, שזה בעצם לזכר נעורי האבודים וכד', הקופאית צחקה ואמרה שכל מי שמתקשר חש צורך להתנצל ורק כדי שלא ארגיש מובכת, היא תושיב אותנו ממש בחיקם של הצמד. אחרי זה חלף הזמן, נשמעו כמה אזעקות, נפלו כמה טילים, החופש הגדול הסתיים סוף סוף ובסיומו עלינו לגן, לכיתה א', לכיתה ה, לכיתה ז' וביום בהיר אחד פתאום שאגו בעיתונים את מה שאני שמרתי בסוד כבר מזמן: הם באים, והם לא סתם באים, הם באים לב"ש!
היום המאושר החל כמו כל יום רגיל, עבודה, קצת סידורים, אך לעת ערב החלה התרגשות קלה – היום זה היום! אז נכון, זה לא שאני מבלה כל דקה ביומי בהאזנה לטקסטים הרגישים והעדינים של הצמד ראסל את ראסל, אבל אני בפירוש מחבבת את הלהקה ואף חובקת דיסק שלהם שנמצא קבוע באוטו לימים של מצב רוח רע.
בשעה 20:00 נפרדנו מהילדים והדרמנו לב"ש,בלובי המשכן הראו קליפ של הצמד כשהסולן שופע שיער וחיוניות ומדיף עלומים ומרץ, זכרתי שזה קליפ שראיתי מזמן. בשעה 20:40 התחיל המסע אל האושר. בהתחלה רק נשענתי על בן זוגי שנכנע והסכים לבוא עמי, ליטפתי את ידו ושרתי את כל השירים – לא פיספסתי מילה! הפלא קרה בערך בשיר השלישי, הרגשתי את המוסיקה ממלאת את כל כולי, יוצקת בי אושר לא נארמלי שחשים רק כשמשוחררים, כשלא מתעסקים בשטויות כמו כביסה, בישולים וסנדויצ'ים, אושר שמתקשר לתקופה מצויינת בחיי (בערך גיל 15) שבה הכל היה פשוט, הכל היה אפשרי ומילים גדולות כמו "מימוש" ו"הגשמה" כלל לא הכרתי.
שרתי, רקדתי (לעיתים יחידה באולם), עצמתי עיני ושרתי קול א', קול ב', ליווי – מה שנדרש
הייתי כל כולי בחוויה חד פעמית, חוץ גופית שלקחה אותי מ-2011 והחזירה אותי ישירות לשנות ה-80. כשהערב נגמר נותרה הרגשה של שקט, כמו אחרי בכיה טובה, גם שמחה, גם אופוריה
אבל גם של געגוע..
געגוע לתחושה הזו, הנדירה והמיוחדת של אושר נקי ומזוכך ונטול קשר לאף אחד – אלא רק לי.