זה לא קל להתאים משחק יווני למציאות של היום. חלק מהדילמות שעוסקות בנפש האדם ובמאבקיו עם החיים תמיד רלוונטיות, אורסטיאה תיאטרון גשר יש לא מעט קונפליקטים אופייניים לזמנם ואפילו לא מוכרים לנו, הקהל הישראלי של 2018.
המשחק הראשי של השחקנים מצוין. אפרת בן צור כקלייטמנסטרה, מיקי לאו כאגממנון, הנרי דוד כאורסטס ונטע שפיגלמן כאלקטרה מצליחים לגעת ולעורר דילמות ורגשות. השחקנים הצעירים והשובבים, ובמיוחד מאיה גמזו היפה בת ה -10 בתפקיד איפיגניה, אינם משכנעים במשחקם, אך הם עשויים להשתפר מאוחר יותר. במקרה זה, הילדים לא גונבים את ההצגה, לפחות לא עדיין.
הכיוון מעניין, המשחק טוב, ועיצוב תפאורה ותאורה יוצר אפקט נקי ומודרני שלא תמיד עומד בקנה אחד עם הדילמות העתיקות שעולות במחזה. המחזה ארוך מאוד, אולי ארוך מדי. אבל השורה התחתונה היא שאני בהחלט ממליץ לצפות בהצגה, שרבים מהם רלוונטיים לישראל ב -2018.
בתכנון הנקי של המחזה ניתן לראות אפקט מוצלח במיוחד, תוך שימוש במסך ההיי-טק כמראה, שבו הקהל יכול גם לראות את השתקפותו על הבמה ואת השתלבותה בסיפור המחזה. זה סימן שכולנו בני אדם, כולנו נסחפים לאירועים ולפעמים מונעים על ידי רגשות קשים. ייתכן שאנחנו, הקהל, מהווים מעין "מקהלה יוונית" להצגת הבמה.
לסיכום, כדאי ללכת לצפות בהצגה אורסטיאה גשר שהוא עיבוד מעניין למחזה שנכתב על המאה החמישית.
