עד כמה אני מבועסת ש(רוב) החגים מאחורינו? את קריאות השמחה שלי על כך אפשר היה לשמוע עד אילת. לרוב תקופת האביב מביאה עמה אופטימיות, ריח של יסמין באוויר והתחדשות רק שבחיי מעט התחדש לאחרונה ומצב רוחי היה אפור במקצת. הידיעה ששוב אעבור ליל סדר בגפי ואתם יודעים למה פתאום שמתי לב? כבר הפסיקו לשאול אותי מתי יהיה לי בן זוג ועברו לפורמט חדשני. כמו דודתי שלחשה באוזניי בחשאיות כזו שכל המשפחה שמעה, כי חבל מאוד שאחמיץ את חווית האמהות ואולי אשקול פניה לבנק הזרע.
אולם בנושא הכאוב של המנעות מהג'ימבורי ניגע בהזדמנות אחרת. קודם עלינו להעלות מצוקה מטרידה אחרת שלעיתים מעוררת גיחוך ולעיתים גורמת לחלקנו לרצות להתנקש בחייו של מישהו. היות ול"ג בעומר עוד בפתח, הסכנה קרובה מתמיד. אני מדברת על האמרות והמשפטים שחצופים, חסרי טקט, ודאגנים לכאורה אומרים לרווקים או גרושים חסרי זוגיות. להלן מבחר פנינים וקלאסיקות:
1. "כשזה מגיע, זה מגיע"
בודהה מתעלף בקברו. כמה עומק וחוכמה יש במשפט הזה, אה? אני אשמח שהוא יבוא בצירוף לוח שנה או שעון חול. אציין כי שמעתי אותו ממכרה, כלה ביום חתונתה שאכן נראתה מאושרת ורגועה, וכן זה הגיע לה עם בחור נפלא. רק שזה קרה לפני 4 שנים, היא מאז כבר אם לשני ילדים ואני עדיין בורחת לסרטי ג'ין אוסטין.
2. "זה בגלל בררנות יתר"
מבחינת המבקרים, כשאתה מעל גיל 30 או 35 ועדין נותרת ברווקותך, הסיבה לכך ח-י-ב-ת להיות בגלל שאתה בררן מידי ופוסל דייטים פוטנציאלים על שטויות, כאילו היית הנציג הישראלי של רווקי סיינפלד. מבחינתם, העולם או לפחות אזור חיוג מגוריך מלא באינספור פוטנציאלים זוגיים מבטיחים ואתה פשוט מתנשא שלא מבחין בהם. האם חלקנו נוטים לבררנות מסוימת? ודאי, לפעמים על שטויות ולפעמים מספיק להתבונן כמה זוגות אומללים או חסרי התאמה מסביב ולהבין למה.
3. "מקנא בך, איזה חופש זה להיות רווק"
איך זה שתמיד הנשואים יקפידו להראות כמה המסגרת חונקת אותם, ששגרה זה רע והם מריירים על חופשה בחו"ל. במקרים הקשים יותר הם ישפשפו עיניים עייפות ויראו אומללים מתמיד. או שכמו אחד הידידים הותיקים והנשואים שלי אמר באוזניי "נטע, זוגיות זה לא כזה להיט גדול". אני מאמינה לו אישית כי הוא גם שיתף אותי בקשיים עם רעייתו וחלוקת העבודה בבית שלהם . רק שהוא משתף נונסטופ גם בתמונות מאושרות עם הבן המתוק שלהם.
4. "השנים עוברות , נטוש (netush)"
יאמר בטון עייף ובמבטא הונגרי קל. אחת הסיסמאות שאני שומעת כל רבעון מסבתא שלי, ואנחנו מדברים על אשה שבגיל 80 קיבלה הצעת נישואין . אחר כך היא גם תוסיף שאסור לי להתחתן בכל מחיר, תבכה כמה היא סבלה בנישואיה הראשונים, תבהיר את דעתה על נישואיהם של ההורים שלי ונראה לי שכאן עדיף שנעצרו.
5. "כל הטובים כבר תפוסים, אה"
שאתפוס את מדורת ל"ג בעומר הקרובה בכדי להטביע את יגועי באש? איזו מן תקווה או עידוד יגיעו מהמשפט הזה? מזל שהיום אני מבינה כמה שזה לא נכון. אכן, יש כמה טובים שתפוסים. אבל גם כמה שלעולם לא הייתי יוצאת איתם לדייט שלישי. וברובד העמוק יותר, אני כן מאמינה שאתה תהיה עם מי שנועדת להיות איתו ושאחרי עבודת התפתחות ומודעות אנחנו מגיעים לזוגיות המתאימה, אז אפשר לזרוק את התוויות לפח.
6. "אולי כדאי שתרשמי לאתר הכרויות"
יאמר בצירוף אזכור לזוג הזה שהוא/ היא מכירים שכבר התחתן והם וואו, הכירו באינטרנט. מי היה מאמין. גילוי מסעיר. באמת לא חשבתי על זה ולא הייתי כבר בארבעה אתרים לפחות מאז פרוץ עידן האינטרנט או לפחות משנת 2001 . ברור שאפשר להכיר דרך האתרים, אנשים מתחתנים משם. לצערי, כרגע אני בתקופת הקפאה. בינתיים אצלי, כל קשרי האתרים הסתיימו אחרי גג חודשיים. אה, ויש גם את הדבר הזה, פייסבוק. שמעתי שזו גם אופציה להיכרות, לא?
7. "תיזהרי, מתרגלים ללבד"
כן, צודקים. ומתרגלים גם לפחדים בלילה, לתחושת הריקנות, הכמיהה לחום התשוקה מהבטן של חלקנו לחבוק תינוק או ללכת כזוג לסרט ביום שישי . בדידות, אמרנו?
8. והקלסיקה: "איך זה שאת/ה עדיין רווקה/?"
המשפט הזה אכן גורם לי להרגיש כמו מלכת היופי של 'jdate' , גאונת הדור והיצוא הכי מוצלח של עירי . נכון שלחיפה יש סטיגמה של עיר היפות, וברור שאני נפלאה, אבל בחיית, האם אני אמורה להתנצל, להסביר, להעיד על מוצלחותי? עדיף שתמשיכו לתהות.