מאז כשאני זוכרת את עצמי אומרים לי שאני: מצחיקה, שכייף לשמוע אותי, שאני מספרת סיפורים בצורה מושכת ומעניינת ואז, באותה נשימה אומרים לי:
"מה את מתכוונת לעשות עם זה?!"
"לא חבל שאת לא מאפשרת לאנשים נוספים ליהנות ממך גם?!"
"ספרי עוד בדיחה אתי"
"יוו את קורעת אותי מצחוק"
ומה אני עושה עם זה, אתם שואלים? בעיקר כלום ושום דבר, בינתיים.
אבל, אם ממש מעניין אתכם מה אני רואה כשאני עוצמת עיניים ומסתכלת לתוכי, אני רואה את החלום הגדול שלי, חלום שבמוקדם או במאוחר זה יתגשם, כי זה מה שקורה שאני מציבה לעצמי מטרות בחיים:
אולם מלא באנשים ואני על הבמה מספרת על עניינים משפטיים (ולא רק) ובעיקר מצחיקה, צוחקת ועושה המון כייף וגורמת לאנשים להתקרב ולהקשיב לי.
צילום: גלית סבג
אז נכון, אין לי מצגת מוכנה, אין לי בטחון של מרצה מנוסה, אין לי ניסיון מול קהל ואין לי מקום שאני יכולה לעמוד בו ולהשמיע את הקול שלי.
אבל יש לי הרבה יותר – רצון מטורף לעמוד על במה גדולה/קטנה, תשוקה לספר, תעוזה לשתף, רצון להצחיק ולהעביר תוכן עם ערך חשוב רק “קצת” אחרת מתובל בהרבה הומור ופאן.
יש משהו בהופעה מול קהל שהוא מעבר לכיף. זו חוויה מעניינת, מאוד מחשמלת, מאוד חיה, אינטנסיבית, שאני לא יכולה לקבל את זה במקום אחר.
אם יש משהו שלמדתי בחיים זה לא לתת לפחד או לחוסר הביטחון למנוע מלהתנסות בדברים חדשים.
חשוב להאמין בעצמנו, לעשות מה שאנחנו אוהבים, להתנסות בחוויות חדשות ולהיות מוכנים כל הזמן להעלות את הרף לגבהים חדשים.
אני מוכנה לאתגר ! רק מחכה להזדמנות הראשונה !
מישהי/ו ?