אבא כחול אמא סגולה

הבן שלי היה בן שלוש וחצי כשאביו ואני נפרדנו.

בכל פעם שניסיתי לדבר איתו על הפרידה, הוא מאן להקשיב או לאמר מילה..

דובבי אותו, אמרו הפסיכולוגים, אחרת ישאר במצוקה.

במשך זמן רב נסיתי למצא ספרות בנושא, ידעתי, זאת תהיה הדרך לשחרר ציפור נפשו.

אך אלו הבודדים שמצאתי היו כבדים ועצובים מדי.

ברור היה לי שקיימת דרך אחרת לדבר על פרידה.

יום אחד כשהלכנו לגן הפתיע הקטן:

"אמא את יודעת למה את ואבא לא גרים כבר יחד?"

אמר ותכף ענה:"כי אבא רצה דברים כאלה ואת רצית דברים אחרים".

הוא אמר לאמו הציירת והיא תיכף יצאה למשימה.

את הסיפור התחלתי לכתוב בתמונות, תמונה דיברה יותר מטקסט וצבע העביר תחושות הרבה יותר ממילים.

כל תמונה חדשה שצירתי עברה לביקורת העורך, ילדי הקטן , וכשהוא תאר את התמונה,

אני כתבתי , מקפידה לשמור על המשפטים הפשוטים.

אט אט,לילה אחר לילה, ציירתי לילדי דרך רכה ומחבקת, שתקח אותו לנתיב בריא.

כזה אשר יפר את המחקרים "הכל-כך יודעים", שילד למשפחה גרושה (גם כן מילה משונה) צפוי לשאת על גבו פלטת צבעים עכורים.

תמיד כשיש מחלוקת אמיתית וההורים לא מצליחים להשאר יחד, שומעים מהסביבה את המשפט : "אתם צריכים להשאר זוג בשביל הילדים”.

אני פרשתי את המצב אחרת . הפרידה היא דוקא בשביל הילד, נפרדים כדי שהילד יצמח ויגדל בעולם עם צבעים יפים, עולם כזה שיש בו אהבה, חיבוק, צחוק ושמחה.

וכשזה לא מצליח להתקיים בבית אחד,אפשר וצריך לבנות שני בתים,ובכל בית חוזרים הצבעים לחיים .

בבית שיש בו מלחמה,אין צבעים.

הסיפור הוא על משפחת ארנבים שעוברת משבר גרושים והטיפול בנושאי העצב והשמחה

מוסבר בצבעים.

"כל אחד והצבע שלו אמר ארנובצ'יק לפני שנרדם"

כשבאה ההבנה לילד אז גם באה הקבלה ולאחריה הדרך להחלמה ברורה.

שולחת לכם, אבא כחול ואמא סגולה ,לינק למקום בו אני מקריאה את הסיפור.

הסיפור יצא לאור השנה,בהוצאת סער, תוכלו למצא אותו ברשתות הספרים.

באהבה,

רוית