הבלוג שאילתא נוסד על ידי מורן כרמל בעקבות שאלה ששאל אותה חבר לעבודה (למה עונדים שעון על יד שמאל?). כרמל מצאה את התשובה, שלחה אותה לשואל ולעוד כמה אנשים, ובמהרה התברר לה שלכל אחד יש כמה שאלות כאלה שמטרידות את מנוחתו.
וכך נולד "מועדון שאילתא", שבו כל אחד יכול לשאול שאלות, וברוב המקרים גם לקבל עליהן תשובות. ומתוכו בחרנו להביא לכם שאלה שמאוד רלוונטית לעונה זאת של השנה.
עדי שאלה: איך הגיעו השקדים לשמם של שקדי המרק? הרי אין שם שקדים!
עדי היקרה,
אכן, שקדי המרק, שעשויים בעיקר מקמח, שמן ותבלינים (את הטרטרזין הסורר הוציאו לפני כמה שנים), אינם מכילים כלל שקדים. למעשה, השם הוא תרגום ישיר של תוספות למרק אשר מקורן בארצות אשכנז. בקרב דוברי היידיש היו נפוצות מאוד מעין בצקניות (עיגולי בצק קטנים), אותן היה נהוג לאכול יחד עם המרק. בצקניות אלה כונו מאַנדלך, כלומר שקדים (ביידיש ובגרמנית). מדוע דווקא שקדים איש אינו יודע, אך ייתכן שצורתן הייתה דומה לשקד. בכלל, דוברי היידיש נהגו לתת כינויים למאכלים על פי דמיונם הקלוש ל…משהו. כך, למשל, כונו בצקניות אחרות שפאצלך – ציפורים – בגלל שאיזה ייקה החליט יום אחד שהן מזכירות לו ציפורי שיר.
אבל נחזור לענייננו. האגדה מספרת כי שקדי המרק יוצרו בתור תוספת נסיונית למרק בשנת 1952. בנו של אחד ממנהלי החברה שייצרה אותם טעם, התלהב, והשאר היסטוריה. מאז זרם הרבה מרק בקערות, והיום יש שקדי מרק לא רק בישראל, אלא גם בארצות הברית, שם הם נקראים עדיין soup mandel, שם המשמר את המקור היידישאי.
בהתאם לרוח התקופה, ועקב העובדה ששקדי המרק הם לא נחלתה הבלעדית של חברה אחת בלבד, ניתן למצוא היום שקדי מרק אורגניים, מחיטה מלאה, ללא גלוטן ואפילו בצורת דגים. המהדרין יאמרו שהטעם הוא לא אותו טעם. אני אומרת: אם כבר דגים במרק, אז רק מקמח.
עוד פוסטים משאילתא
מה מקור המילה קטשופ?
איך מייצרים סוכר לבן?
