פמיניסטית ככל שאהיה, גם אני לפעמים חוטאת בביטויים שוביניסטיים שיוצאים לי מהפה, פשוט פורחים להם אל החלל באופן בלתי מבוקר ולא מודע. כך, על הבר של הטי פארטי, כשהברמן התחיל לספר לי על הקוקטיילים שאני עומדת לטעום, סיננתי ללא כוונה איזה "נו, אז זה מקום לבחורות?". כן, משוואת ה"משקאות ורודים = אלכוהול לנקבות", עדיין מצליחה להשפיע גם עלי. התבנית החברתית שלה תוכנתנו בהקשר של תפקידים נשיים וגבריים מקבלת ביטוי מובהק באלכוהול: חומרים חזקים, חריפים, נקיים, משוייכים לגבר שצריך לשתות ולגדל שערות על החזה; ואילו כוסות מעוצבות עם מטריות ומלאות בסוכר, משוייכות לנו, הנשים הענוגות. יש לכך שביב של סיבה ביולוגית: נשים מפרקות אלכוהול לאט יותר, ומשתכרות מהר יותר, ולכן, לכאורה, לא צריך לבזבז עליהן משקאות יקרים. אבל כשחושבים על זה, זו לא סיבה אמיתית. אם נאמר אנחנו משמינות יותר, אז אנחנו מדברות על אוכל פחות?
לא, הסיבה לתבנות המגדרי בהקשר לאלכוהול קשור הרבה יותר לתפיסות שלנו על מה מתוחכם ומה לא, ובהקשר הזה הקוקטיילים סווגו בתחתית הרשימה כ"אלכוהול לנשים". וזו אחת הדוגמאות המובהקות לאיך סטריאוטיפיים מגדריים דופקים את שני המינים. זה לא רק הנשים שקופחו מהיכולת להעריך קוניאק או ויסקי, זה גם הגברים שנחסך מהם עולם שלם של קוקטיילים אקזוטיים ומהנים מאוד לחיך, רק כי פחדו להראות פחות גבריים. אם מסתכלים קצת בהיסטוריה, מגלים שבתחילת דרכם הקוקטיילים המקוריים דווקא היו משובחים ביותר, נטולי סירפים וקישוטים מצועצעים, ומלאים באפשרויות חדשות של טעם – אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם גבר-גבר מתענג על איזה וינטאג' מנהטן?
ובכן, כל זה עומד להשתנות: הקוקטיילים חוזרים. כלומר, זה מה שהברמנים ובעלי המקומות מאיימים בו כבר מעל שנה. באופן אישי, עוד לא חוויתי מקרוב את תוצאות תחיית הקוקטיילים האלה, שמאופיינת בגישה חדשה ורצינית ותפריטי קוקטיילים מקצועיים – אבל אם הייתי צריכה הוכחה שמישהו שם כאן כסף, מגיעים בעלי ה"טי פארטי" בבית אמריקה שברחוב שאול המלך, ומביאים אותה. הם פתחו מקום שלם על טהרת הקוקטיילים, משוכנעים שימשכו קהל תל אביבי איכותי, ועל אף שיש להם גם תפריט דים סאם מרשים ומשובח, הם מתייחסים לכופתאות הטרנדיות כדרך להעביר את הזמן בין קוקטייל וקוקטייל, הסיבה שבגללה נתכנסנו.
לבדיקה של העסק הזה, הצטיידתי באולגה לביא, בעלת אחד הטורים האהובים ביותר בסלונה, ואחת האולגות הפחות שתייניות שתפגשו – אבל כזו שבהחלט מבינה מהו בילוי תל אביבי ראוי. התחלנו במשקה הבית, סוויט ברבון אייס טי (42 שקל) משקה ברבן (ג׳ים בים), בקרדי, אפלטון רזרב (רום גמאיקני), תפוז ומעט רוזטה; על קרח כתוש ורום שחור מעל. כן,זה הזמן להבין שתה לא יהיה כאן, השם היוקרתי של המקום, הוא הפוך על הפוך, ולא באמת מתכוון לחליטה מרגיעה. המשקה חמצמץ, חזק, מלא באופי וחוצפה, ובהחלט יכול להחזיק עניין גם אם תבקש אותו בפעם השנייה והשלישית. אחריו אנחנו טועמות את המאי טאי דובדבן – מעבר חד מחמוץ למתוק. וכאן בהחלט ניכר ההבדל בין הקוקטיילים הפרח'יים של פעם, לעידן הנוכחי. על אף מתיקות הדובדבן, אין כאן סוכר ורוד דבוק לצדדים, ואין מתיקות על דוחה וזולה. יש כאן משקה מורכב במידה, מבדר, אולי מתאים יותר לקיץ מלתחילת החורף, ובכל זאת – עושה את העבודה.
שני קוקטיילים, וחמש עד תשע (מי סופר) כופתאות של דים סאם וגיוזה טעימים המוגשים באלגנטיות במבנה של שלש קומות, ואנחנו מוכנות לעניינים. הבעיה היא שבטי פארטי אין כאלה, לפחות בשלב זה. ליל חמישי שבו פקדנו את המקום היה חלש למדי, על הבר הקטן לא הצטופפו יותר משתי קבוצות (כולל אנחנו), מסביב שולחנות נטושים, בחוץ יריעות פלסטיק שחורות מנסות לתחום את המקום מאזור איכילוב, שסקס-אפיל הוא לא בדיוק שמו השני – על פניו, זה פשוט לא עובד. הבעלים הם אנשי חיי לילה ותיקים, אם אם טוענים שיבער כאן, יש סיכוי להאמין להם. ומצד שני, למה דווקא כאן? בין בנייני משרדים, ממול לקרייה? זה באמת לוקיישן סקסי? מצד שני, זה מה שאמרתי על "החתול והכלב" ברחוב קרליבך, מול מעריב, ואנחנו יודעים איך זה נגמר. צריך לזכור שתל אביבי היא עיר קטנה, ושפה לאוזן עושה די הרבה בימינו.
עד שהמקום ילהט כמו אחיו בנמל או בלילינבלום, הוא בהחלט מספק אופציה שווה לעסקית עבור עובדי המשרדים שמסביב. בהתאם לתעריף המקובל, כופתאת דים-סאם אחת עולה 5 שקלים, ומגיעים במסלולים שכוללים גם אורז מאודה, סלט וחליטת תה קר או חם, ב-28 שקל עבור 4 כופתאות, ו-35 שקל עבור 6. המחירים דומים לכופתאות צמחוניות או בשריות, ויש גם מנות לטבעונים שמעטפת הדים-סאם עשויה מאורז.
הלאה. באנו לשתות הרי. אחרי שהיינו במתוק ובחמוץ, הקוקטייל הבא שיוצע לנו ילך דווקא על המר, ובאופן מפתיע ולחלוטין לא צפוי – יסחוף אותי מעל רגליי. זהו הביטר פיץ' (38 שקל) אפרסק מר, אם תרצו, אלא שהמרירות כאן היא מקסימום ירח-מר, רומנטי ומתפנק, וכלל לא מאיים. מה שהופך את הקוקטייל הזה לכל כך טעים, אני מגלה, הוא האפרול – זה נשמע כמו תרופה, אך למעשה זהו אפרטיף מעולה שאפשר למצוא בקוקטיילים על בסיס אפרסק. בקוקטייל הזה האפרול מעורבב עם ג'ין, מיץ אפרסקים ואשכולית אדומה. אחרון חביב, אנחנו טועמות Rocky nagroni – ג'ין, קמפרי, רוסו וסקוויז תפוז (38 שקל). אולגה נהנית ממנו, אני אינני חובבת גדולה לא של קמפרי ולא של ג'ין, ודווקא בגלל זה אני מופתעת מכמה הם מנטרלים את הפויה אחד של השני, ויחד עם התפוז עושים יופי של הרמוניה.
בסוף הערב אני מודיעה לאולגה שאנחנו נשים איכותיות שיודעות לשתות ואוהבות קוקטיילים. קוקטיילים לא עושים כאב ראש כמו יין, הם לא מנפחים את הבטן כמו בירה, והם לא חוזרים לאסלה בסוף הערב כמו צ'ייסר של וודקה. הגענו לכאן מבחירה והעצמה, ולא כי אנחנו לא יכולות להתמודד עם וויסקי נקי. ברור?
טי פארטי, שדרות שאול המלך 35, תל אביב, 03-5273749