אמצע הראיון עם דפנה שחר וכבר ברור שאת הכותרת יהיה קשה לבחור. האם זה יהיה הציטוט: "בחיים לא היה לי סטוץ" או: "מעולם לא עשיתי סקס – רק אהבה" או "אני מתנשקת אולי בפגישה החמישית".
כל זה גם מבחורה שמנהלת באחד מפרקי מעושרות דיון מדוקדק עם ניקול ראידמן, על גודל האיבר הגברי, כולל הדגמות עם אצבעות הידיים. שחר מגיבה על זה: "מתוך למעלה משלוש שעות שיחה, דיברנו כשלוש דקות על אורכים וכמובן שזה קיבל את כל הפוקוס. זה ביאס אותי כי אני יותר שמרניץ ממה שנראה"
מאוחר יותר כשדפנה מדברת על אהבה ועל הרצון שלה "לגעת בשמים", אני מגיבה שוב בציניות ושואלת אם זו לא קלישאה שיפה לתדמית.
בלהט מיסיונרי של מי שמאוהבת באהבה ובריגוש שמגיע יחד איתה, שחר משכנעת אותי שזו שאיפה אמיתית ושמבחינתה היא לגמרי ברת השגה. "חוויתי בעבר אהבה בעוצמות מטורפות. לפחות שבע פעמים בחיים שלי היו לי אהבות משמעותיות כאלה, אהבה שאת מרגישה שאת נוגעת בשמים, שאת והעננים נמצאים באותו לבל, ולכן אני יודעת שזה קיים."
מהופנטת מהתיאור אני שואלת איך זה מרגיש. "לגעת בשמים זה להרגיש רטט בלב כשאני רואה את שמו של בן זוגי על צג הטלפון", היא אומרת, "כשאני שומעת את דפיקות הלב שלי כשאני מתכוננת לפגישה איתו, כשאני הופכת את הארון ולא מוצאת מה ללבוש כדי להרגיש מספיק יפה בשבילו. לגעת בשמים זה לעשות אהבה לא סקס…"
אנחנו יושבות במסעדת הדסון האלגנטית ברמת החייל ונהנות מהפינוק ששמור לאורחות המיוחדות של מועדון הטועמות. ארוחה של שלוש מנות שכוללת טרטר סלמון למנה הראשונה, פילה בקר עם פירות ים לעיקרית ומוס שוקולד עם קרם פטיסייר. שחר מצטרפת אלי ואנחנו נהנות יחד מיין של יתיר: מרלו-שיראז-קברנה 2008 עם טעם פירותי שמשודך תמיד למנות בשריות. דפנה נהנת מהאוכל, אמנם מציינת שזו הארוחה הראשונה שלה לאותו יום ולא מסיימת את הקינוח, אבל לא מנקרת כמו דוגמנית.
דפנה שחר. צילום: גל גרופר
בתחילת דצמבר היא חגגה 39 ביומולדת שסוקר בהרחבה בכל מדורי הרכילות. היא סמנכ"לית השיווק והאסטרטגיה של מנהלת ליגת העל בכדור סל, עורכת דין בהשכלתה שותפה בבר "שפרינצק" התל אביבי ואימא לשני ילדים, בן (9) מבעלה לשעבר עופר סדן וליה (6) מבן זוגה לשעבר עודד קטש.
כאישה עם לא מעט הישגים וקבלות וגם בלונדינית יפה ובולטת, היא התנהלה בשוליים של מעגלי הברנז'ה והפרסום עד להצטרפות האמיצה לסדרה מעושרות בערוץ 10.
לפני כשנה וחצי בראיון בליידי גלובס אמרת ש"את לא רואה את עצמך מקריבה את הפרטיות בשביל חשיפה או קריירה". איך שינית את דעתך?
"אני נהנית ממעושרות ומרגישה בנוח. אני חושבת שאורנה בן דור, הבימאית, עשתה עבודה מדהימה. אורנה וכרמית (אייל דהאן, העורכת הראשית –א.כ.) הצליחו לשכנע אותי שמדובר בתוכנית על שש נשים עצמאיות, דעתניות ומצליחות, שלא מתביישות להגיד מה הן חושבות. זה לא כמו בתוכניות ריאליטי אחרות. לא עברתי אודישנים לסדרה. בחרו וליהקו אותנו במיוחד לתוכנית כי התאמנו לקונספט ולמשבצת. למרות שהבאז הראשוני היה קצת שונה ממה שציפיתי וההתמקדות בכסף לא הייתה מה שחשבתי, אני חושבת שהתוצאה הסופית די נאמנה למציאות. זה נכון גם לגבי עצמי וגם לגבי האחרות.
בסך הכל יש לי משיכה לפרסום, גם כי יש בזה אופציה למינוף עתידי ובעיקר כי אני מכורה לריגוש ולאדרנלין. אני אוהבת מאוד אקסטרים, זה מרגש אותי. בגיל 17 קניתי מכספי ולמורת רוחם של הורי אופנוע, והחזקתי אותו שבע שנים כולל נסיעה על האופנוע מחיפה לסיני. גם לונה פארק עושה לי את זה. אני חולה על לונה פארק והבן שלי כבר אמר לי פעם שנראה לו שאני הולכת איתם ללונה פארק קודם כל בשביל עצמי ורק אח"כ בשבילם. אני באמת מתה על ההרגשה הזאת של למעלה – למטה כמו בגלגל הענק והטלוויזיה נותנת לי בדיוק את התחושה הזאת.
הנה, בעוד שעה ישודר הפרק של הערב, אנחנו לא רואות את הפרקים לפני שידורם, כך שאני אצפה בפרק היום לראשונה ומהבוקר אני מרגישה את האדרנלין הזה בגוף לקראת השידור. אני בסוג של היי מהמחשבה של איך אני אצא, איזה תגובות אקבל וכו'. זו פריבילגיה מטורפת להיות זבוב על הקיר בחיים של עצמי."
סביצ'ה ויין יתיר למנה ראשונה. דפנה אוכלת ולא מנקרת. צילום: גל גרופר
את חושבת שקל לפרגן לך?
"כנראה שלא. השילוב שלי, ואני קצת מתלבטת אם להגיד את זה כי זה ישמע שחצני, קצת מאיים כנראה. אני נראית טוב, לא אגיד יפה, עם תעודות על אינטליגנציה ואולי קשה לחלק מהאנשים לאכול את זה, אז מחפשים משהו רע להגיד. אני מקבלת המון פידבקים ברחוב ובפייסבוק, אפילו מניו יורק ולוס אנג'לסואגב משתדלת לענות לכולם.. מי שאוהב אותי בסדרה, זה סבבה לי ומי שפחות אוהב זה לא נעים לי זה לא עובר לידי, אבל אני מנסה לשים את זה בצד. אם את דורכת בביצה תצפי שיעוף עליך בוץ וזה בסדר."
לפני התוכנית טיפחת תדמית מכובדת של עו"ד מצליחה ואשת עסקים. בסדרה את מצטיירת יותר כנערת זוהר שכל אושרה תלוי במציאת זוגיות. בשביל מה היית צריכה את זה?
"כבר הוכחתי את יכולתיי כעו"ד ועכשיו הייתי מוכנה להתפנות גם לדברים יותר קלילים.אני לא נותנת לעצמי לפספס דברים בגלל פחד או חשש ממה שיגידו. הפחד לא ינהל אותי, אני אנהל את הפחד. אני מעדיפה לעשות ולהתנסות מאשר לחיות עם ההשלכות שפספסתי משהו.
איך בכלל התקבלת למועדון המעושרת, לא צריך להיות מאוד עשירה בשביל זה?
"מסתבר שלא אבל אני בהחלט שואפת לשם. אני לא מקרה סוציאלי, מצד שני אני גם לא אלפיון עליון, לצערי גם לא מאיון. אחרי הפרק הראשון נבהלתי והייתי מזועזעת מעט מההתמקדות בכסף אבל היה ברור לי שזהו סוג של באז וככל שהסדרה תתפתח נגיע יותר לפנים, לרגש. ברור שהסצנות מוקצנות וערוכות, זה טלוויזיה ובסופו של יום רק חלק קטן ממה שצולם נכנס לסדרה."
בראיון אצל גיא פינס, שאת המיליון הראשון כבר עשית וגם את השני, זה בדולרים…?
בחיוך נבוך: "לא, בשקלים".
איך עושים סכום כזה בגיל יחסית צעיר, הרי רוב הקריירה שלך היית עו"ד שכירה בגוף ציבורי?
"אני עובדת קשה ויודעת לחסוך. כבר מגיל 12.5 התחלתי לעבוד כפקידה במע"צ ואח"כ כדוגמנית. המטרה שלי הייתה תמיד להרוויח כסף כאמצעי להשיג דברים ולהשגת עצמאות בגיל 17 כבר קניתי לעצמי אוטו מכספי ובגיל 24 קניתי את הדירה הראשונה שלי. לא קיבלתי שקל מהורים. אני יודעת מה זה לעבוד בשביל כסף, אני יודעת להתעסק עם כסף, לסמן מטרה ולהגיע אליה ואני גם טובה במתמטיקה ובמספרים, למעשה בעבר אפילו רציתי להיות רואת חשבון".
בפרק הראשון בסדרה רואים אותך נוסעת עם אימא שלך לחפש בית חדש. המתווך לוקח אתכן לווילה מפוארת עם בריכה. את באמת יכולה להרשות לעצמך לקנות בית כזה שעולה בודאי מיליוני דולרים, או שזאת הייתה סצנה מבוימת בשביל הסדרה?
"זה באמת היה בית קצת יקר בשבילי אבל זה לא מבוים. אני כבר מצאתי בית עם בריכה קטנה במתחם "בלו" בחוף הצוק בהרצלייה, אבל אקח משכנתא ואעבוד קשה בשביל לשלם אותה."
אבל מודה שזו הארוחה הראשונה שלה לאותו יום והשעה 17:00. צילום: גל גרופר
מיס קולומביה מפרגנת
בגיל 14.5 אחרי שהתגלתה בחיפה ע"י עדי ברקן, החלה לדגמן ולהופיע בתחרויות יופי. בגיל 15.5 השתתפה ב"פנים של ה-80" (מקום שלישי), בגיל 16.5 זכתה בתואר "נסיכת היופי" והשתתפה בתחרות העולמית בקולומביה. היא מודה שהיא מאוד תחרותית אבל טוענת שדגמנה בעיקר בשביל להתפרנס. התחרות היחידה שבה רצתה לנצח הייתה התחרות העולמית בקולומביה והיא התאכזבה עמוקות כשזכתה רק במקום השני. היא מספרת שאפילו הזוכה המקום הראשון שהייתה מיס קולומביה בכבודה ובעצמה, חשבה ששחר היא זו שהייתה צריכה לזכות, ובעודן על הבמה הסירה את הסרט עליו היה כתוב בספרדית "המלכה" והעבירה אותו אליה.
אחרי לימודי משפטים באוניברסיטת חיפה (היא גם בעלת תואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית), היא החלה לעבוד כחוקרת ברשות להגבלים עסקיים. אחרי שנה וחצי היא קיבלה פרס הצטיינות והתקדמה לתפקידי חוקרת בכירה, ראש צוות ובוחנת במרכזי הערכה של הרשות. גם היום היא מדברת בהתלהבות על התקופה המאתגרת שם.
..
"הייתי צריכה לגרד את עצמי מהרצפה אחרי שהאהבות שלי הסתיימו". צילום: גל גרופר
"ב -5-6 השנים הראשונות הייתי ממש וורקוהולית ולא עזבתי לפני 19:00-18:30. לפעמים הייתי מתעוררת בארבע לפנות בוקר ומדליקה את האור רק כדי לנסח שאלות לחקירה. בבוקר הייתי קמה מלאת אנרגיות להתחיל את יום העבודה, הייתי מאוהבת בעבודה".
אחרי שבע שנים הרגישה לעשות תפנית ועזבה. היא מספרת שאימא שלה שנהגה ללכת בגאווה עם כרטיס הביקור שלה כראש צוות חוקרים ברשות, ביכתה מאוד את עזיבתה: "מי עוזב עבודה כמו שיש לך"? אבל היא פנתה לטלוויזיה.
..
מאז ימיך ברשות להגבלים עסקיים את הולכת ומתרחקת מעיסוק בתחום המשפטי פרופר?
"הכי אני אוהבת ליטיגציה – להופיע ולייצג בבית המשפט. אני מצוינת בתשאול ואוהבת לשאול את השאלה הנכונה בזמן הנכון ואת העבודה עם אנשים. ליטיגציה וחקירות זה די זהה. הבעיה היא שעבודת ההכנה המרובה והשחורה שקודמת לזה, היא הרבה פחות מעניינת. בקטע של הליטגציה יש לי תחושת פספוס מסוימת, כי אני חושבת שהייתי יכולה להיות מעולה בזה ולעשות עבודה מדהימה בביהמ"ש."
ותודה ליין שסידר פגישה נינוחה. צילום: גל גרופר
ניגוד אינטרסים בערוץ 10
ההמשך היה בחדשות ערוץ 10 שם עשתה פינת תחקירים צרכניים והגישה פינה בתוכנית הבוקר, שבה סיקרה תביעות צרכניות הזויות וגאדג'טים". החקירות הצרכניות נעשו כנגד חברות שלמעשה מימנו לי את המשכורת, כך שהייתי במקום לא נוח."
משם היא הגיעה למנהלת הליגה בכדור סל אחרי שאבנר קופל, יו"ר המנהלת, החליט להקים להקים מחלקת שיווק, מאז היא שם כבר ארבע שנים. "שיווק זה בנפשי ואני מעולה בזה, כשאני רוצה להשיג ספונסר אני לא מרפה. אני יכולה להיות עלוקה ואני מעולה במשא ומתן".
חלק מנותני החסות שלה בליגה הם נחקרים שלה מימיה ברשות להגבלים עסקיים, עולם קטן.
את מבינה בכדור סל?
"אני מכירה מונחים בסיסיים, סביר להניח יותר מהאישה הממוצעת, אבל לא מתיימרת להבין כמו הגברים במנהלת. ההבנה שלי היא פרופר".
את מחזיקה בתפקיד בכיר בעולם הספורט ושותפה בבר-מועדון תל אביבי. את אוהבת להיות אישה כמעט יחידה בסביבה גברית?
"אני טום בוי מלידה. אני אוהבת שיחות גברים והומור גברי. בדיחות מלוכלכות על סקס שגברים אוהבים, מצחיקות גם אותי. יש לי זיכרון מגיל 4 – אני עם אימא שלי ואחותי בחנות צעצועים. אימא שלי עוברת איתי ברבי – ברבי ומנסה לשכנע אותי לבחור אחת ליומולדת, ואני מתעקשת דווקא על מריצה עם ידיות כחולות."
למה נכנסת כשותפה בבר, את אוהבת את חיי הלילה?
"זאת הייתה הצעה שאי אפשר לסרב לה במונחי עלות-תועלת וחשבתי שזו תהיה גם תוספת נחמדה להכנסה. אני נמצאת שם פעמיים בשבוע, ומתנקה שם מהאקשן היומי של עבודה, ילדים וכו'. אני לא צריכה להידחף עם אנשים זרים למקום זר כדי לרקוד ואפשר גם לעשות מזה קצת כסף, זה בונוס נהדר".
בסדרה את אומרת שהתכונה שהכי חשובה לך בגבר היא שהוא יהיה ווינר: "מצליחן, מוצלח, סקססור, ווינר בנשמה".
"אין מצב שאני אתאהב בגבר שהוא רק עשיר. גם לא משנה לי גרוש עם ילדים או בלי ילדים, אני רוצה כמובן מישהו עם קריירה מצליחה אבל בעיקר שיאתגר אותי מוחית, שיהיה לי מעניין איתו ושהוא יהיה מספיק חזק להכיל אותי. מישהו יותר מוצלח וחכם ממני ולא יס מן. שיגיד לי כשאני טועה ויפרגן לי כשאני צודקת. מישהו שאוכל להישען עליו במובן הרגשי ולא שהוא ישען על ההצלחה שלי."
אז מה לא עבד עם בני הזוג שלך עד היום?
"האנשים לא התאימו לי. בהתחלה ראיתי רק את ההתאהבות, את הכימיה, אבל לא הייתה התאמה. הכתובת הייתה על הקיר, אבל בחרתי להתעלם ממנה ולא לראות. פעם הייתה חסרה חברות, אחר כך היה חסר אמון. אני לא אהיה עם גבר שבוגד בי, אבל כשהתאהבתי לא ידעתי את זה. היום, מהמקום יותר בוגר ופחות נאיבי, אני אדע לראות צעד אחד קדימה ולבחור נכון את מי שמתאים לי, לא רק מבחינת כימיה אלא מבחינת שותפות לחיים וחברות, שזה ערך יסוד לזוגיות."
"עכשיו" היא אומרת, "אני אתן לך סקופ, אני הכי שמרנית בעולם. אני מאוד מאמינה בהתנסויות וחוויות חדשות חוץ מאשר בסקס ובסטוצים. בנושא סקס קבעתי לי את כלל: אין סקס בחודש וחצי הראשונים! זה לא בגלל שאני מנסה להיות הרד טו גט אבל אני חושבת שכל עוד זה לא רציני, ובחודש וחצי עוד לא יודעים אם זה רציני, אני לא מתמסרת. עם עודד למשל (קטש – א.כ.) זה הפך למין משחק כוחות – תחרות מי יישבר ראשון ולכן זה לקח אפילו יותר מחודש וחצי. גם נשיקה בשבילי זה משהו מאוד אינטימי ואני לא מתנשקת עד הדייט הרביעי – חמישי. כבר שאלו אותי לא פעם מה זאת נשיקת הדודה הזאת שלי על הלחי, אני עונה שזו נשיקת דפנה."
..
אז מה זה אומר עכשיו כשאין לך בן זוג בעניין הסקס?
"מעולם לא עשיתי סקס – רק אהבה! כשאני מתאהבת בא לי לעשות סקס, סליחה אהבה. אין לי צורך בסקס כשאין לי בן זוג, אני יכולה גם שנה לא לעשות סקס. מה שיהיה חסר לי זאת האהבה, מישהו שיחבק אותי, המילים החמות, הדבר האחרון שחסר לי זה האקט".
וכשאת נמצאת במערכת זוגית איזה בת זוג את מפנקת או מתפנקת?
"אני טוטאלית. אני ב-150% שם ולא רואה אף אחד אחר, וכן אני יודעת לפנק."
באתר הסדרה מופיע מין מוטו שלך: "המטרה: לחיות את הכאן ועכשיו כי מעבר לזה שום דבר לא בטוח". זו נשמעת אמירה שמסתירה בחובה טראומה.
"נגעתי בשמים והתרסקתי. הייתי צריכה לגרד את עצמי מהרצפה אחרי שהאהבות שלי הסתיימו. לא עיכלתי איך בן אדם שהיה הכי קרוב אליי הופך להיות זר. דווקא במקומות שהרגשתי הכי בטוחה הגיע צונאמי שהציף את כל החוף.".
..
הגבר הראשון בחייה, אבא שלה, הוא לדבריה טיפוס של "חיה ותן לחיות", על אמא שלה היא מעידה שהיא "אישה תובענית ונוקשה" כי "שתינו נשים דומיננטיות ודעתניות". יש לה גם אחות בת 42 מורה ומרכזת מגמת ספרות ולשון בביה"ס. הוריה גרים בשכונת דניה בחיפה. לאביה היה משרד פרסום קטן שפעם היה יותר משרד מודעות ולאימא, מורה למתמטיקה בהכשרתה, הייתה חנות צמר. היא אומרת שכילדה, היא ראתה אצל הוריה מה זה לעבוד קשה בשביל כסף. ההורים מגיעים אליה פעם בשבוע ונשארים ללון ללילה.
איזו אימא את?
"כל חיי חלמתי להיות אימא, בסוף זה קרה פעם ראשונה רק בגיל 29. ילדים מבחינתי הם פסגת האושר, זה המקום היחידי שאני לא מתאכזבת לעולם, כי אין לי ציפיות ודרישות. אימא שלי אומרת "תפסיקי להשקיע כל כך. את לא תקבלי תמורה, תפסיקי להרגיש רגשות אשם". אני אומרת לה שאני משקיעה כי אני רוצה. אני צריכה להפוך אותם למאושרים אבל אני לא מצפה שיסעדו אותי כשאתבגר. תפקידי לדאוג להם, לגדל אותם ולעשות בשבילם אבל הם לא חייבים לי כלום. כל מה שהם נותנים לי כולל אהבה, מבחינתי זה בונוס."
האבות של הילדים שלך שותפים פעילים בגידולם?
"כן בהחלט ואגב הם משלמים מזונות סטנדרטיים."
..
את נראית מעולה. כמה את משקיעה בנושא?
"אני מתאמנת כארבע פעמים בשבוע. פעם-פעמיים שיעור עיצוב אינטנסיבי, פעמיים משקולות בחדר כושר ואני עושה פעם בשבוע קיק בוקסינג – זה האירובי שלי. זה משחרר ממני אגרסיות".
את אוהבת לאכול טוב או כמו חברתך לסדרה, עו"ד ענבר שנהב, מאמינה "שאסור שאוכל יהיה טעים"?
"אני אוכלת הכל ולא ממש עושה דיאטות. מתה על שוקולד ונורא אוהבת לאכול בחוץ. סושי הוא אהבת חיי אבל אני גם חולה על ג'אנק פוד. קורה שבאמצע הלילה אני נוסעת לאכול שווארמה אצל דבוש. אם כי פחות מבעבר. בגיל 35 הרגשתי פתאום את השינוי בחילוף החומרים, ממש ראיתי את זה על הגוף שלי, אז אני מאזנת עם הרבה ספורט."
קינוח שוקולד במסעדת הדסון. שחר אוכלת חצי. צילום: גל גרופר
ניתוחים פלסטיים, מה עמדתך בנושא? ומה בעניין בוטוקס – עשית?
"לפני 10 שנים הייתי אומרת שאין סיכוי שמישהו יזריק לי בפנים. היום אני אומרת חד משמעית שאעשה. אם אפשר לעצור את הזמן אין סיבה לא לעשות זאת."
מה את אוהבת ללבוש ואיך את מגדירה את הסטייל שלך?
"עם הגיל נהייתי יותר קלאסית ואלגנטית אבל עדין בעיני, ג'ינס וטי שירט זה הלבוש האולטימטיבי לבחורה. בארץ אני אוהבת לקנות בגדים אצל ליאת ומירב בקריית שאול ואצל גולדה ברמת השרון וגם בזארה. אני אוהבת גם מותגים, מתה על ג'ימי צ'ו בנעליים וארנקים ואוהבת גם את פראדה, דולצ'ה ומיסוני, חלק מהמותגים שיש לי קנו לי וחלק אני קונה לעצמי באי-ביי."
קראתי שיש לך שמלה של ויקטוריה בקהאם שאני מעריכה שעולה אלפי יורו. זה סדר הגודל של מחירי הבגדים שאת נוהגת ללבוש?
"לגמרי לא. יש לי פריטים יקרים שקיבלתי מתנות אבל לא מוציאה משכורת חודשית של אדם ממוצע על זוג נעליים או חולצה. אני גם לא מרוויחה מספיק בשביל לעשות את זה."
מה יקרה איתך בהמשך?
"כרגע אני נהנית מהתפקיד במנהלת הליגה. בעתיד ארצה להתקדם לתפקיד מנכ"לית של חברה מסחרית וגם להמשיך במקביל לעשות טלוויזיה. אני אגלה לך שאני כבר עכשיו עובדת על פורמט טלוויזיוני מסוים. בעניין זוגיות – התאכזבתי המון פעמים אבל אני עדין מאמינה באהבה, הסיכוי להתרסק הוא גבוה כששואפים לשמיים אבל אני לא פוחדת מזה."
דפנה שחר ואלישבע כספי. שלוש שעות ראיון וחיבוק. צילום: גל גרופר
