דגנית ושבעת הגמדים

ביום שישי חשקתי בארוחת בוקר רגועה עם חבריי – היפופוטם וחמוקיה. לא, אלו לא שמות שהמצאתי בשביל הסוואתם בבלוג שלי. למעשה, לא היה סיכוי בעולם שהייתי מצליחה להמציא שמות כאלו (הנורא מכל זה שהם המציאו אותם כל אחד לעצמו, והם נושאים אותם בגאווה רבה). השניים גרים בדרום תל-אביב, והצעתי שלשם שינוי אגיע לאזורם, כדי לנסות את המקום שקראתי עליו בדיוור הישיר שאני מקבלת מ-rest. למקום קוראים דגנית ושבעת הגמדים.

חוזרים לבית הספר

אחרי סיבוב מייגע בו לא אספתי אותם מביתם, הסמוך לבית הקפה, אלא דווקא ממקום שממש לא היה, בשום אופן, באף דרך שלי, ואחרי שניסינו לעקוף כל 'אין כניסה' שעמד בדרכנו – בסוף חנינו איפה שחנינו והמשכנו ברגל. ככה זה כשחמוקיה מכוון, הוא כבר לא זוכר איך מגיעים למקומות ברכב מאז שגנבו לו את האוטו.

בכל אופן, הגענו לרחוב י.ל. פרץ מספר 3 וראיתי את ביה"ס למוסיקה "הד", שם כבר הייתי ערב אחד, מזמן, בהופעה. לקח לי עוד כמה שניות להבין שבית הקפה הוא לא ליד בית הספר, אלא הוא בבית הספר. יותר מאוחר דגנית הסבירה לי שהיא ובעלה הם הבעלים של בית הספר, ובשלב מסויים היא פתחה שם קייטרינג, שרק לאחרונה התרחב לחנות. בשבוע שעבר היא גם פתחה את החלק השני, עם ריהוט הוינטאג’ המקסים.

גמדים או מאפים?

כבר בכניסה לבית הקפה נתקלנו בשולחן יפה, אבל מה שהיה יפה יותר זה שהיו מפוזרים עליו מאפים מפתים.

המשכנו פנימה והבחנו במקרר עם עוד המון עוגות מהממות. רק אז הגענו לחדר השני והתמקמנו. אמרתם וינטאג’ – אמרתם היפופוטם, ועוד לפני שהספקתי לשלוף את המצלמה, היפופוטם וחמוקיה קפצו באושר על ספת הוינטאג’ שאירחה אותנו לארוחה. חוץ מהריהוט המתוק, המקום מלא באוסף של פריטים שנאספו בקפידה, כמו פול השחמחם, שהוא פול קפה אנושי וחביב, לוח המוסיקה עם החמסות והמסגרת המעוטרת, וכמובן, הכי חשובים, הגמדים של דגנית.

כשדגנית וזו שעובדת עמה ראו אותי מצלמת, הן אמרו לי שאני חייבת להיכנס לשירותים, כי שם נמצא החלק העיקרי של אוסף הגמדים. למרות שלא היה לי צורך בשירותים באותו רגע, לקחתי את המצלמה ובדקתי. האמת, די מביך להשתמש בשירותים למטרתם האמיתית, כשגמדים צופים בך מכל פינה.

ועכשיו לדבר הבאמת חשוב:

ארוחת הבוקר

ארוחת הבוקר מוגשת כל היום וזו היתה הקלה כי לא באמת הגענו בבוקר, אחרי כל הסיבובים האלו, זה היה יותר בכיוון של צהריים. היפופוטם ואני חלקנו שתי מנות:

הראשונה, בוקר דגנית ושבעת הגמדים – שלפי התפריט זה 2 ביצים לבחירה, סלט, לחם, גבינות, מטבלים, שלושה מזטים, ריבה תוצרת בית, שתייה קרה או חמה וגמד מתוק לקינוח (40 ₪). את הביצים לקחנו עשויות כחביתה עם בצל סגול (היתה לנו בחירה בין סגול לירוק). חוץ מזה קיבלתי גם סלט טרי טרי, שחיסלתי בכיף, לחם מרוקאי, שחמוקיה חיסל בכיף, ועוד צלחת עם שלוש גבינות (צהובה, לבנה ושום-שמיר), סלט טונה וקישואים קלויים מתוקים. לא בטוחה שזה מסתכם לכל מה שהובטח בתפריט, אבל זה היה טעים וממלא.

את המנה השנייה לקחנו כי זו שעובדת לצידה של דגנית המליצה עליה בחום. והיא צדקה. שקשו-קיש – שלפי התפריט זה קיש רוטב פיקנטי, גבינות ביצים מעל, סלט, שתייה קרה או חמה ולקינוח נשנוש מתוק (42 ₪). חוץ מסלט, שהיה זהה לזה של ארוחת הבוקר, קיבלנו קיש טעים, שמעליו שתי ביצי עין ומתחתיו מצע עלים ירוקים. היה טעים טעים.

אני לקחתי לשתייה הקרה מיץ לימון (ומכיוון שעושים אותו במקום הוא היה חמים, למרות קוביות הקרח) שהוגש לי בכוס בירה היינקן. חוץ מהעובדה שהוא היה מומתק מעט יתר על המידה, אהבתי את הרעיון.

כשביקשנו חשבון, קיבלנו צלחת עם שלושה מתוקים קטנים – קרמבו על עוגיית אוראו, כדור שוקולד וקוביית שוקולד בשלוש שכבות ובצבעים שונים. חשבנו שזה צ’ופר, אבל בדיעבד, אלו היו 'הגמד המתוק' ושני הנשנושים המתוקים לקינוח, שהיו חלק מארוחות הבוקר שלנו.

כשיצאנו, גילינו בין ההודעות על ההופעות של בית הספר, גם פתגם חז"ל:

אז איך אסכם את הביקור? משהו באווירה הדרום תל-אביבית, עם הוינטאג’ וכל הגמדים, נעם לי מאוד.

לבלוג "לא סוגרת ת'פה" של יעל מוריס

הערה חשובה: חמוקיה והיפופוטם לא הסתפקו בלהמציא כינויים מוזרים רק לעצמם, והמציאו גם לי כינוי, ומבחינתם הוא ורק הוא שמי. הוא חבוי בתוך הטקסט של הפוסט. מקווה שחבוי מספיק טוב כך שלא יאומץ על ידי אחרים…