בר היין הייחודי אגריקול הוא אחד ממוקדי הבילוי המבוקשים והחדשניים ביותר בסן פרנסיסקו. מביני עניין – אנשים שמעריכים יין טוב, עיצוב מצוין ואוירה נכונה, יודעים להגיע אליו ומקפידן על קביעות.
..
רק חצי שעה נסיעה משם נמצאים שני אזורי היין הידועים של קליפורניה – סונומה ונאפה, שבהם עשרות יקבי עלית ואלפי דונמים של כרמים המייצאים יינות גורמה למסעדות הטובות בעולם. אבל עבור תאד ווגלר, שפתח לפני כשנתיים את אגריקול, היינות של נאפה לא מככבים ברשימת 120 המועדפים. ״היין הקליפורני הוא מאוד מתוחכם ונוצר בעיקר בשיטות מדעיות וכימיות מתקדמות", הוא אומר, "אני דווקא אוהב את השיטות הישנות, יין שבא מחקלאות טהורה, לא מהמעבדה. אני אוהב יקבים משפחתיים קטנים שמספרים סיפור. לא סתם קראתי לבר אגריקול (חקלאות). היין של נאפה וסונומה מספר נרטיב של יוקרה ואריסטוקרטיות. אני לא ממש אוהב את אוירת הטירות והלימוזינות של נאפה וסונומה״.
//
ואכן מי שמעיין בתפריט היין של ווגלר מוצא חוברת של 120 יינות בליווי מפת האזור ממנו הם הגיעו. יותר ממחציתם מגיעים מיקבים קטנים בצרפת. ״אני אוהב את היין הצרפתי הפשוט והטבעי. כל היינות שלי הם אורגנים וביו-דינמיים. אני אוהב יין קל עם כמות מעטה יחסית של אלכוהול, שהולך טוב עם האוכל. אני אוהב חוות של פעם וברוב היקבים בצרפת ביקרתי ובחרתי את היין בעצמי. אני אוהב בוץ על הנעליים. השיטות המדעיות לא באמת מעניינות אותי. היין של נאפה גם יקר מידי והטעם החזק הפירותי-עצי שלו, מוגזם בעיני. אולי חוץ מהיין של מייק דאש, שעושה זינפנדל פשוט וטעים וגם הפינו נואר של לילירייד״.
//
אגריקול. צילומים: שבי רוזנפלד
שילוב של יין ומוסכים
..
סן פרנסיסקו הפכה בשנים האחרונות למרכז קולינרי חזק ויצירתי, אבל המצב הכלכלי בשלושת השנים האחרונות היקשה על לעסקים רבים להתרומם. בזמנים כאלה מקום חייב להיות בעל קוספט ייחודי ומנצח. ווגלר, שעסק עד לפתיחת המקום בייעוץ לעסקים קולינרים, מספר על החזון שלו: ״רציתי לפתוח סוג של טברנה, שמאפשרת ארוחה מלאה במקביל לבר שתייה פעיל, עם אווירה נינוחה אבל גם אורבנית ומתוחכמת. סן פרנסיסקו היא לא ממש בירת העיצוב וידעתי ורציתי להיות חלק מפיתוח של סביבה עיצובית מתקדמת יותר״. ואכן, במבט ראשון, העיצוב הוא זה שתופס את מרכז תשומת הלב. עיצוב חתרני וחדשני, שנוצר על ידי חברים טובים של ווגלר: ״ב2008, כשהתחלתי לעבוד על המקום, היה כמעט בלתי אפשרי לגייס כסף וכמעט כולם תרמו את העבודה שלהם. החל מהארכיטקט שהפך בשנים האחרונות לאחד הבולטים בעיר. המשך באמן שבנה את הספסלים והנגר שבנה את הכסאות והשולחנות מעץ של חביות יין ענקיות. מבני הזכוכית שיוצאים מהתקרה נוצרו על ידי חבר טוב, אמן זכוכית. אני אוהב את השילוב של חומרים טבעיים כפריים כמו עץ וחומרים אורבניים כמו בטון וברזל״.
//
האיזור בו ממוקם הבר הוא אחד הקשים והמחוספסים בעיר – מלא במוסכים, הומלסים וכמה מועדונים מפוקפקים. ״אני יודע. קודם כל זהו אחד האזורים היחידים שאפשר להשיג קרקע במחיר סביר. ברחוב ולנסיה הפופולרי כבר יקר מאוד. אבל מעבר לזה אני אוהב את העיר ואוהב לפתח אותה. זאת שליחות בעיני להגיע לאזורים מחוספסים ולהקים בהם משהו לא שגרתי. לראות אותם מתפתחים״. זה אכן לא מונע מקהל מעודכן לעמוד בתור לשולחן פנוי או לפחות לכסא בבר ההומה. משהו בשילוב שווגלר יצר נותן את התחושה שהגעת למקום הנכון.
