מאת: תומר שמר-בוחבוט ומולי שמר-אלדר, ההורים של נועם
הפוסט הזה איננו שיתוף.
זה קרה לנו ממש אתמול, 10 בפברואר 2017. אני מבקש שתקראו אותו למרות אורכו, כי הוא חשוב מאוד.
ביום חמישי נועם הייתה קצת חולה, חום של טיפונת מעל 38, שום דבר שצריך לדאוג בגללו יותר מדי. בשישי בבוקר היא עדיין הייתה טיפה חמה, אבל הרגיש לי שהחום ירד קצת, מה גם שהיא הייתה במצב רוח מצוין, שתתה הרבה מים ואכלה בתיאבון.
בצהריים יצאתי איתה לסיבוב בשכונה, ובשלב מסוים היא נראתה לי קצת עייפה, מה שהיה הגיוני לאור השעה והעובדה שהיא התעוררה הרבה בלילה בגלל הנזלת. פניתי ללכת הביתה, ובדרך פגשתי את אחת האימהות מהגן, והחלפנו כמה מילים. תוך כדי שאנחנו משוחחים, הסתכלתי על נועם ושמתי לב שהראש שלה נוטה קדימה והידיים נקמצות לאגרופים ונפתחות בחזרה, כך לסירוגין בלי הפסקה.
עכשיו, כשיש לך ילד, אתה מכיר את כל השטיקים והתנועות שהילד שלך עושה. זו לא הייתה תנועה אופיינית, כך שמיד חשדתי שמשהו לא בסדר. סובבתי אותה אלי וראיתי שהעיניים שלה פונות לצד ימין והמבט מזוגג לגמרי. כאן כבר היה ברור שהילדה מאבדת הכרה. קראתי בשם שלה וראיתי שהיא לא מגיבה בכלל. המבט נשאר פונה לצד ימין. הרמתי אותה תוך כדי שאני ממשיך לקרוא לה ולדבר אליה, וכלום. הראש היה שמוט לגמרי והעיניים התחילו להיעצם. התחלתי בריצה פסיכית לכיוון הבית.
אני לא מאחל לאף הורה לעבור את מה שעברתי באותה דקת ריצה הביתה. אתה מחזיק את הילדה שלך ואין לך מושג אם היא תחיה או לא, ואילו נזקים, אם בכלל, ייגרמו לה מכל הסיפור הזה. תוך כדי ריצה נזכרתי בפוסט שקראתי לפני כמה חודשים בפייסבוק, שנכתב על ידי אב שתיאר סיטואציה דומה עם הבת שלו. כשקראתי את זה אז, נחרדתי מהתיאורים, ולכן הטיפול נחרט לי עמוק בראש – צריך להפשיט את הילדה ולעטוף אותה במגבת ספוגה מים קרים. פרכוסי חום הוא קרא לזה, נזכרתי. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו באותו זמן היה – אלוהים, רק שזה יהיה פרכוסי חום ולא משהו חמור יותר.
צלצלתי לתומר וצרחתי לו ״תזמין אמבולנס, הילדה מפרכסת!״. כשנכנסתי הביתה הוא כבר היה עם נציגת מד״א בטלפון. שמתי אותה אצלו בידיים ואמרתי לו להפשיט אותה. בזמן שהרטבתי מגבת הנציגה של מד״א, ששמעה את הסימפטומים, אמרה שזה באמת נשמע כמו פרכוסי חום, וגם היא הנחתה אותנו לעטוף אותה במגבת.
אחרי חצי דקה נועם התחילה להשמיע מין ציוצים קלים, סימן ראשון להתאוששות. העיניים עדיין מביטות הצידה, ואפס תגובתיות. בהדרגה הציוצים הפכו לבכי קל. תוך חמש דקות כבר היה אצלנו בבית צוות טיפול נמרץ של מד״א, וכמה דקות אחר כך כבר היינו על האמבולנס בדרך לבית החולים.
לא אלאה בשאר הפרטים, כי השורה התחתונה מרגיעה בסך הכול: מדובר היה אכן בפרכוסי חום, והחום עצמו היה תוצאה של דלקת אוזניים. שוחררנו כעבור שעתיים-שלוש עם מרשם לאנטיביוטיקה והנחייה להיות ערניים במהלך היממה הקרובה למקרה שיהיה עוד פרכוס. כבר בבית החולים נועם חיסלה בננה וחצי, ובבית לא ויתרה על צפייה בלופים של הכבש השישה עשר.
פרכוסי חום הם נטייה שקיימת אצל כחמישה אחוזים מהפעוטות, ומתרחשת לרוב בפעם הראשונה בין גיל חצי שנה לגיל שש. מדובר במצב שבו החום עולה תוך פרק זמן קצר מאוד, וזה מתבטא באובדן הכרה, התקשחות של השרירים ועוויתות בגפיים. ברוב המקרים, הפרכוס עובר תוך מקסימום רבע שעה, ולא משאיר נזקים כלשהם לעתיד, אבל חשוב לזכור לקרר את הילד עם מגבת רטובה, ולוודא שהילד שוכב במקום בטוח מנפילות, ולהטות אותו על הצד, כדי למנוע חנק במקרה של הקאה.
התלבטנו אם לשתף את האירוע בפייסבוק, אבל העובדה שידעתי מה לעשות בזמן אמת בזכות אותו פוסט בפייסבוק, שכנעה אותי ואת תומר לשתף גם. לא רק כדי שאנשים יידעו מה לעשות, אלא גם כדי שרמת החרדה, שתהיה גבוהה בלאו הכי, אולי תרד טיפונת, על סמך הידיעה שבסופו של דבר מדובר במשהו שאיננו מסכן חיים.
ולסיום, מילה טובה למגן דוד אדום על המהירות, המקצועיות וההרגעה, לצוות המקסים במיון ילדים ב״דנה״ איכילוב, ליעל, על הנכונות לעזור בשעת האירוע וגם אחרי שרצתי הביתה, וטליה ולבעלה גיא, השכנים המקסימים שלנו, על הסיוע.
רק בריאות.